עיונים 43

מה אם סוד האושר נולד לפני זמן רב בהודו?

יוגה, קארמה, איורוודה... מושגים מוּכּרים אלה חילחלו מערשֹ מוצאם, הודו, אל התרבות המערבית ואל חיינו המודרניים, ונראה כי הם נושאים בחוּבּם הבטחה לאורח חיים מאוזן ומספק. 

בסנסקריט, נמסטה פירושה "אני קד לקדוּשה שבך" — מילה שניחנה באחד המסרים היפים והמעשירים שבנמצא.

הספר נמסטה הוא מדריך מעשי המציע תובנות, השראה ודרכי פעולה המבוססות על חוכמה עתיקה עוצמתית, ומניח בידכם את המפתח לעיצוב ההווה והעתיד כפי שחלמתם עליהם: כיצד אנו יכולים לחוות את כוח הריפוי של המנטרה אוֹם; לתרגל חוסר שביעות רצון כדי להתגבר על האגו; להתאים את הקארמה כדי לחולל שינויים נפלאים בחיינו; לשפר את הבריאות בעזרת האיורוודה; להקל מתח וחרדה באמצעות עיסוי ראש; לחוות מפגשים מקודשים באמצעות טנטרה ועוד... ספר מלא הפתעות, המספק דרך בהירה להתמודדות עם האתגרים האישיים והקולקטיביים של עולמנו הכאוטי. 

הסופרים פרנססק מיראייס והקטור גרסיה מציעים לנו פרספקטיבה עכשווית על רוחניות הודית, שעקרונותיה — הרלוונטיים היום יותר מתמיד — ינחו אותנו בחיפוש אחר חיים של שלווה ואושר.

הקטור גרסיה, יליד ספרד, עבד כמהנדס תוכנה במרכז CERN בשווייץ. לפני כשני עשורים עבר ליפן, ומאז הוא כותב ספרים על התרבות היפנית.

פרנססק מיראייס, יליד ברצלונה, הוא מרצה ומחבר רבי־מכר עטור פרסים בתחומי הבריאות והרוחניות. למד עיתונאות, ספרות אנגלית ופילוסופיה גרמנית, ועבד כמתרגם, עורך, מטפל באמנות ומוזיקאי. 

ספרם הקודם של מיראייס וגרסיה, רב־המכר איקיגאי: הסוד היפני לחיים ארוכים ומאושרים, תורגם ל־57 שפות. הוא הספר המתורגם ביותר בעולם מהלשון הספרדית, וגם הוא ראה אור בעברית בהוצאת כנרת־זמורה.

מה לעורכי דין בתקופת המנדט ולמחתרות? מה בין אלה שפעלו באולמות בתי המשפט ובמשרדים ובין אלה שעסקו בהעפלה, בהתיישבות או במאבק מזוין? הייתכן שלמעשה פעלה בארץ ישראל מחתרת עלומה נוספת, מחתרת משפטית?
מחקרו השיטתי והמקיף של שמעון-ארז בלום, המבוסס על מקורות ארכיוניים, מסמכים רשמיים ועדויות, מתמקד בעורכי הדין היהודים שפעלו בעשור האחרון ורב-התהפוכות לקיומו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, ומגיע למסקנה שאכן, גם את פועלם אפשר לכנות 'מחתרת', הלוא היא 'המחתרת המשפטית' העלומה.
עורכי דין בולטים בקהילה המשפטית באותו הזמן עמדו לצד ההגנה, האצ"ל, לח"י וארגונים ציוניים טרום-ממלכתיים נוספים, השתלבו במאבק הלאומי הסוער שהתחולל בארץ ישראל בשנים 1947-1938 ופעלו במעין מחתרת משלהם. בלום מתמקד בשבע פרשות חשובות שבהן יעצו וייצגו עורכי דין ציוניים נאשמים במשפטי המחתרות, ההעפלה והקרקעות, ודרכן דן בסוגיות של אתיקה מקצועית, משפט ולאומיות ובדרכי פעולתם. עורכי הדין הללו נרתמו לשנות את יחסי הכוח, את ההייררכיות ואת הסדר החברתי המפלה שהתקיים אז בארץ ישראל, אף שלא אחת הזדהותם האידאולוגית ומחויבותם המקצועית לא התיישבו זו עם זו. עורכי הדין מקס זליגמן, מקס קריצ'מן, דב יוסף, פיליפ ג'וזף, יעקב שמשון שפירא, מרדכי עליאש, אשר לויצקי, דוד גויטיין, יעקב סלומון, אהרן בן-שמש ואחרים התמודדו עם דילמות מעשיות הרות גורל ונדרשו להכריע בהתנגשויות בין חוק ומשפט, מטרות הציונות ומוסר.
הנהגת היישוב ראתה במשפט כלי בעל חשיבות מעשית במאבק הלאומי במרבית תחומי פעילותו. חברי המחתרת המשפטית ייצגו את העניין הציוני גם כאשר הייתה זו בבירור עשייה בלתי חוקית או על גבול החוקיות, וסייעו למאבק הציוני בתושיה ובכישרון משפטי.