לוחמות

אצל השחקן ארתור דיירסקי, אין באמת הבדל בין במה לחיים, בין זיכרון לדמיון, בין כאב לעונג. ארתור, שעלה לישראל בגיל 12, חי עם בת זוגו לאה בבועה עירונית רוטטת – שני שחקנים במבוך של מין, מילים ותשוקה – והוא סוחף את שניהם למערבולת של פינות לב חשוכות ואכזריות, כשלפתע צץ מחייו הקודמים דמיטרי, נחוש לצרוב אותו כמו כוויית קור. 

האם החופש הטוטאלי, ההרסני, שארתור נטל לעצמו ביצירה ובחיים, ייחלץ לעזרתו הפעם? 

מה שזוכרות הידיים מלהטט בעולם שבו שפה עשירה, הֶקשרים קלאסיים ועומק פסיכולוגי מתקיימים לצד קצב פרוע. יחד עם ארתור, עומר מאיר ולבר נע בין רוסיה לישראל, ובין תרבות שלא למדה לבכות לכזו שלא יודעת לשתוק. הוא מתבונן בארתור עוטה דמויות ומסכות ומביט עמוק פנימה אל תוככי נפשו ונפשנו.  

הספר הזה לא נכתב כדי להשתייך למדף או לסוגה. הוא מבקש, כמו הגיבור שלו, רק לבעור.

עומר מאיר ולבר, יליד באר שבע, הוא מנצח, מלחין וסופר. ולבר מופיע תדיר על הבמות המכובדות ביותר בעולם, ומביא איתו קול אחר שמבקש לחרוג מהכללים ולסחוף את שותפיו ומאזיניו אל מקומות לא מוּכּרים ומסעירים. כמו העשייה המוזיקלית של ולבר, גם הכתיבה שלו מבטאת חיפוש נטול פחד אחר הלא מוגדר.

מה שזוכרות הידיים הוא הרומן השני של ולבר. ספרו הראשון, ארבע פעמים התעלף חיים בירקנר, אודות מהגר אירופאי תלוש ופרובוקטיבי במדינת ישראל הצעירה, ראה אור בעברית בהוצאת קרן ובתרגום בהוצאות מובילות בגרמניה, צרפת ואיטליה. הספר זכה לשבחי הביקורת ובפרס Cielo d'Alcamo לרומן מתורגם לאיטלקית. 

"רחש מסוקים מחריד את השמים והאוויר בחדר ההמתנה דחוס. היא מקשיבה לסיפורים של הנשים שלצידה ובבת אחת זה שוטף אותה, כאילו רכב דוהר חלף על פניה והתיז עליה מי גשם עכורים מתוך שלולית ענקית. כבר ארבע־עשרה שנים שהיא אמא, היא בקושי זוכרת מה העסיק אותה בחיים הקודמים לאימהות, מי היתה כשלא נשאה את התואר הזה, ׳אמא של לירי׳ או ׳אמא של רומי׳, וגם את השנים הראשונות שנדמות לה עכשיו כנצח, הכניסה למגירה עמוקה, רק לא לפגוש שוב את הריק הזה."

שלוש נשים יושבות בחדר המתנה: אמא טרייה, מותשת ומבולבלת מהמעבר המטלטל לאימהוּת; מורה להיסטוריה חדורת שליחות, בעיצומם של טיפולי פוריות, אף שהיא בכלל לא בטוחה אם היא רוצה להיות אמא; והשלישית בתחילת היריון לא מתוכנן, שהגיע בזמן הגרוע ביותר. אירוע טרור מתחולל בחוץ, הרופא יוצא להגיש עזרה לפצועים, והנשים מסתגרות בעל כורחן במרפאה.

במשך הערב המתוח מתפתחת בין השלוש שיחה אינטימית. דווקא מול זרות גמורות, הן מצליחות לדבר על מה שעד כה השתיקו בתוכן, ובמפתיע גם לזכות בהכרה ובתמיכה.

חדר המתנה הוא רומן קאמרי עדין ולא מתייפייף על החיים עצמם, על הבדידות האנושית והכמיהה ליחד, על להיות אישה ואמא, על היריון, לידה ומוות, על גוף ועל נפש, על תשוקה וזוגיות.

נעה ישראלי רוזנברג ילידת 1983, מטפלת ומלווה נשים בשדה ההיריון והלידה, טבע־תרפיסטית ומנחת קבוצות. אמא לשלוש בנות ונשואה לאהוד.