נאוה צוקרמן, מחלוצות התיאטרון העצמאי והפוסט־דרמטי בישראל, פורסת באסופה זו שלושה טקסטים בימתיים נועזים מתקופות שונות של יצירתה, המפרקים ומרכיבים את השפה, הגוף והעשייה הבימתית, ומהדהדים, כל אחד בדרכו, את חותמה המיוחד כמחזאית, במאית ויוצרת פורצת דרך. ״התיאטרון של צוקרמן מגיש לצופים הרבה אווירה. נקודות החיבור בין יצירותיה לבין הקהל משתנות מצופה לצופה – ובכך מדגישות את הייחודיות שלו. [...] המחזה מבקש מהצופים לעשות הכל בכדי לשמר את החופש הפרטי שהוא בסיס האנושיות לפי צוקרמן״. ynet מרב יודילוביץ׳, באסופה זו: איש נקודה אישה (1988), ג׳ודי יקירתי (2000), השיטה (2003). נאוה צוקרמן היא במאית, מחזאית, מייסדת ומנהלת אומנותית של תיאטרון תמונע בתל אביב. ייסדה את אנסמבל תמונע ב־1981 ואת תיאטרון תמונע ב־1999, כבית ליצירה עצמאית ורב־תחומית בתיאטרון, במחול ובמוזיקה. ביימה כשלושים הצגות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבלים מובילים כגון Singapore Arts Festival (1996), פסטיבל אדינבורו פרינג’ (1985–1996), Shakespeare Festival Gdańsk (1995), Dublin Theatre Festival (1996), פסטיבל עכו (1982–1988)ופסטיבל ישראל (1985–1990). יצירותיה זכו להכרה בין־לאומית ולפרסים רבים, ובהם Fringe First (1991), ופרסי מפעל חיים מטעם קיפוד הזהב (2000), שרת התרבות (2009), פרס אגמון (2022) ופרס רוזנבלום (2024).
כמה שהיא איילה
פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַיָּלָה כִּי הָיוּ לָהּ עֵינַיִם יְחֵפוֹת. פָּחַדְתִּי שֶׁכָּל הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּסְדְּקוּ בִּי, לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנָּה אַיָּלָה. אַיָּלָה שֶׁלִּי כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת מִתְהַלְּכוֹת בָּהּ מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת וְשׁוֹתְקוֹת. אֲנִי צוֹפָה בָּהּ מֵהַחַלּוֹן, הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה. כָּל בִּנְיָן שֶׁעוֹבֵר לְצִדָּהּ מְצַמֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת. "אַיָּלָה", אֲנִי צוֹעֶקֶת וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת. פָּחַדְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת, כָּל הַקִּירוֹת נִשְׁבָּרִים מִתּוֹכָהּ, אֲבָל אַיָּלָה שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת, הַגַּב שֶׁלָּהּ מָתוּחַ. רַק אֲנִי יוֹדַעַת כַּמָּה שֶׁהִיא אַיָּלָה
אבות ישורון כתב ש"שיר שהתרגל להיות שיר, זה בעצמו אנטי-שיר". כתיבתה של הלל אקרמן היא שיר שלא התרגל להיות שיר. יש בכתיבה הזו פריכות רעננה שמאפשרת לשירים לדבר על עניינים כבדים בצורה מלאת חיים. זהו תיאור של תודעה ייחודית בפעולה ותיאור של עולם שמוחזק בין התפרקות ללכידות-כלשהי שמאפשרת כתיבה. דרור בורשטיין
הלל אקרמן , מורה לספרות בתיכון לאומניות בירושלים, בוגרת תואר ראשון לספרות כללית והשוואתית ומדעי היהדות באוניברסיטה העברית. שיריה זכו במספר פרסים: הרשון, גחמן וזולטן. כמה שהיא אילה הוא ספרה הראשון.
המחיר שלנו:
55.20
₪
מעצר שגרתי של עריק הופך לסיוט, כשחייל צעיר במשטרה הצבאית נפגע במהלך מרדף בגלל קופסה מסתורית שמצא - קופסה שכולם מחפשים אחריה בקדחתנות, אך איש אינו יודע מדוע.
בבני ברק, אברך עם שישה ילדים ומצוקה כלכלית קשה מקבל הצעה יוצאת דופן: לחקור השחתה של ספר תורה בשכונה חילונית בצפון תל אביב. התשלום יפתור את כל בעיותיו, אבל ככול שהחקירה מתעמקת, הדברים מתחילים להסתבך.
למרות המרחק ביניהם, מתברר שגורלותיהם של שני הגברים שזורים זה בזה: חברים ישנים צצים מחדש, זיכרונות קבורים עולים על פני השטח והאמת מתעקשת לצאת לאור. העולם החילוני והעולם החרדי מתנגשים זה בזה, חושפים כמה מעט אנחנו יודעים על מה שקורה בצד השני.
אל תראה אותי ככה הוא דרמת פשע מותחת ותפורה היטב, וגם רומן עמוק ומותח על זהות, אמונה ומחירן של הבחירות שאנו עושים בחיינו. הוא מתאר בצורה מדוייקת את שני העולמות המקבילים ואת המעברים ביניהם - חזרה או יציאה, תשובה או שאלה.
דרור יהב הוא סופר, קצין לשעבר בחיל המודיעין ואיש הייטק מרקע חילוני. מנהל תוכן בקבוצת VLU ומלמד יהדות במגוון מסגרות. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בחזרה בתשובה בחברה הדתית. ספרו רק מתעניין: יהדות בקצב שלך (מגיד, 2019) הוא רב־מכ
המחיר שלנו:
82
₪