אישה עם שמשייה

מִמָּה אַתָּה בּוֹרֵחַ, שָׁאַלְתִּי אֶת רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם.
מֵהַכֹּל, הוּא עָנָה.
בּוֹרֵחַ מֵהַבַּיִת, מֵהָאֱמֶת, מֵהַזְּמַן.
נוֹטֵשׁ אֶת הַיְלָדִים, הָאִשָּׁה, הַהוֹרִים, עוֹזֵב
אֶת הַמִּלִּים, הַסְּפָרִים, הַשִּׁירִים,
אֶת הַשָּׁעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל הַיַּלְדוּת.
מוֹחֵק אֶת הַבְּדִידוּת,
הַכְּמִיהָה, שׁוֹכֵחַ אֶת חֲלוֹמוֹתַי,
תְּפִלּוֹתַי, זִכְרוֹנוֹתַי, נוֹטֵשׁ אֶת שְׂפָתִי -
וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.

בקצב הגוף הנע, בחושניות קיומו הפיזי של הרץ למרחקים ארוכים, של רוכב האופניים, של השחיין, מתקיימת שירתו של יקיר בן־משה בספר זה. לפנות בוקר, ברחובות העיר ובשבילי עפר הרריים, הוא מאמץ את גופו עד קצה גבול היכולת ומנסה לתת מנוחה לנפשו. בכל יום מחדש הוא כמו בורח מביתו ובה בעת מחפש את הדרך לשוב אליו. 

מה שנראה צפוי כמעט, הבחירה בספורט כדרך להתמודד עם משבר אמצע החיים, הופך בידיו של בן-משה למצע להרהורים קיומיים נוּגים ולשיר הלל לחיים גם יחד. יותר משכובד הגוף והגיל נותנים את אותותיה בשירתו, יש בה מן המקצב המוזיקלי של התנועה במרחב, מחדוות גילויו של הגוף מחדש, ממתיקות ההורוּת ומאהבת העברית, שאולי בה, בתום כל נדודי הגוף והמחשבה, הוא מוצא בית קבע.

למתוח את עורקי הבוקר הוא ספר השירה השישי של יקיר בן־משה.

רועי יוסף הוא מחזאי, במאי ויוצר תיאטרון. זוכה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 2024, ופרס קיפוד הזהב למחזאי השנה (2022). 

שורה: מלאכת זיהוי חיים הוא מחזהו השלישי באורך מלא, לאחר בוקר טוב קיפוד ו-פרט לכך, לא אירע דבר. (נכתב עם נעה נשיא). יוסף הוא דוקטורנט בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן ומרצה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים ובסטודיו לאמנויות התיאטרון מייסודו של יורם לוינשטיין.

שישים ימים שהה המחזאי רועי יוסף במילואים במחנה "שורה" אי-שם במרכז הארץ. שישים ימים שבהם עסק באחת המשימות המורכבות שידעה הנפש האנושית – זיהוי קורבנות הטבח. לאורך שעות ארוכות מדי, רועי והחיילים שגויסו למשימה חיפשו סימן מזהה שיקל את הזיהוי ויאפשר קבורה. במקביל הוא פתח מחשב וכתב. כתב את אשר ראה, שמע וחווה: מחשבות, רגעים שנגלו מול עיניו, תמלול מדויק של מה שנאמר סביב, וראיונות יזומים עם נשים וגברים ששהו שם.

שׁוּרָה: מלאכת זיהוי חיים הוא התבוננות עמוקה, פואטית, כנה ולעיתים מצחיקה על קושי. הוא ניסיון אמיץ וחשוף לאפשר לכולנו להבין מה היה שם, ואולי סוף-סוף להביא אותו למנוחה נכונה. כי בשביל לקבור משהו צריך לדעת מה זה. 

"׳שורה׳, על מחנה זיהוי קורבנות 7 באוקטובר, היא הצגה מפעימה ומרפאת נפש. מסמך מצמית וחשוב, שראוי להוציאו לאור. הוא חשוב בהיבט ההיסטורי והפסיכולוגי, וגם באיכויותיו כטקסט תיעודי ופיוטי."
— ננו שבתאי,  הארץ, 6 במרץ 2025