לילה. "שומרת לי־לה, בואי לאר־זים!"אני עומדת במרכז של החדר, מרימה את הפנים לשְׁמַרְטַף.במיטות שלידי אין תזוזה. דנה ויותם רגועים, ישנים.הם שומעים את הקריאות שלי, אבל הן לא יעירו אותם.אף אחד לא לימד אותנו, אבל כולנו קוראים לה אותו דבר, באותה מנגינה.אני לא בוכה. אלה לא דמעות בכי, אלה דמעות גרון."שומרת לי־לה, בואי לאר־זים!" בוקר־צהריים־ערב־לילה. ילדה ערנית בת שבע, בעלת נפש של אמן, פורשת את רגעי היום־יום של ילדותה בקיבוץ של שנות השבעים, שהיתה בו־זמנית ילדות של שפע ושל חסך. בתמימות ילדית נחשפים יופיו ומורכבותו של בית גידול שפס מן העולם, מרחב החיים של החינוך המשותף – צורת גידול גדושה באהבה ודאגה, הטומנת בחובה גם זרעי פורענות. חֲדַרוֹכֶל, הֲקָמָה, מדידות, נוֹשֵׂאוֹכֶל – לצד המושגים שטבעה החברה היצרנית והיצירתית רחשו בגלוי ובסמוי חוקים וערכים, נורמות מדוברות ושאינן מדוברות של חברה מתבדלת, שהושתתה על קונפורמיות. הילדה קולטת אותם כמו סֵיסמוגרף, קולטת ומתעדת. עיניים גדולות זה לא טוב פותח דלת לקונפליקטים בין פרט לקבוצה; בין להיות קטן ללהיות גדול; בין לאהוב ולהיות נאהב. כל אלה מובאים דרך עולם בפני עצמו – הבֶּיתֶלָדִים. כיצד צומחת אינטימיות בְּיום־יום ללא פרטיות שבו "כולם רואים לכולם"? כיצד לומדים להיות לבד, שקטים עם עצמנו, כשאין רגע לבד? מי רואה את ה"אחד" כשהוא תמיד "אחד מתריסר"? מהי מוגנות ומי מגן על חלומות הלילה ועל חלומות הנפש? עיניים גדולות זה לא טוב הוא רומן צלול ומרגש, פוקח עיניים וצובט בכנותו. רונית בלנרו־אדיב היא פסיכולוגית קלינית עם התמחות בטיפול בילדים וניסיון ייחודי בטיפול בילדים שהוצאו מביתם והושמו במסגרות טיפול־פנימייתי. נולדה בשנות ה־70 בקיבוץ השומר הצעיר והתחנכה בבית ילדים בלינה המשותפת ובמוסד החינוכי עד יציאתה לצבא. נשואה ואם לארבעה, מזה עשר שנים מתגוררת בניו־זילנד. בשנת 2016 ראה בהוצאת רסלינג הספר "חיבוק חזק ולא כואב – הטיפול ה׳טוב־דיו׳ בילדים המוצאים מביתם", שכתבה עם ורד ביבי ותניה אורן־צ׳יפמן כחלק מעבודה רבת־שנים בטיפול הפנימייתי. עיניים גדולות זה לא טוב הוא הרומן הראשון פרי עטה.
קְדם מילה מבקש לבחון את ממשותה של המילה הכתובה בחיי הרוח ובהתגלמותה הפרוזאית, היומיומית, בישראל של המאה העשרים ואחת. הספר מברר את שאלת המילה בעמדה החורגת מהיצמדות דוגמטית לכל צורה של הרמנויטיקה דתית או אקדמית. מדובר בקבוצת כותבים מתחומי אמנות ומחקר שונים, שהתכנסה מתוך סקרנות לאות העברית סביב שיעוריו של יצחק בנימיני, בכדי לדון בעשרת הדיברות ובמעמד המילה הכתובה.
קדם מילה מורכב נדבך על גבי נדבך, השיעור מצד אחד ומהצד האחר תגובות לשיעור, תגובות לתגובות ומיני-הפרעות לתגובות, כולם ענפים מסועפים של טיעונים, פרשנויות, סיפורים וזיכרונות. זוהי סטרוקטורה עדינה שבה מהלך מחשבתי של האחד נרקם לתוך מהלך מחשבתי של האחר, מערער ומפרה אותו, והכל אודות המילה הכתובה במעשה הקריאה ומלאכת הכתיבה.
המילה הכתובה כפי שהיא מוצגת בקדם מילה עומדת לעצמה ומתוך עצמה, ואינה נזקקת לדבר. זה אנו, הקוראים או הכותבים, הנזקקים לחוש הראיה וחוש השמיעה כדי לקרב את המילה אלינו, לחקור ולברר, אולי מתוך פנטזיה מילתית: להיות בסופו של דבר, אנחנו מילה.
המחיר שלנו:
75.60
₪
היא מורחת את השפתון של אמא שלה המתה. אני בטוחה בזה. היא שותה את תה הנענע שלה ומדברת איתי על קשיי ההורות שלה, ועל זה שבעלה איש צבא והיא המון לבד עם הילדים. בכל לגימה שהיא לוקחת מתלכלך ספל התה השקוף שלה עוד ועוד בכתם מרוח, חצי שקוף, לא אחיד, של השפתון הזה.
אני שואלת אותה "מאיפה השפתון הזה?" והיא עונה, "קניתי אותו בפארם." אני מקשה ושואלת, "איזה פארם?" והיא עונה, "של האחיות." היא מסובבת את הטבעת על האצבע שלה. אולי זו התנועה שלה כשהיא לא דוברת אמת, אני צריכה לשים לזה לב.
ילדה בת אחת-עשרה שחווה דחייה מקבוצת החברות במושב המשפחתי; צעירה שמשתחררת מהצבא יוצאת לחופשה באילת, שם היא פוגשת לראשונה חוויות של עונג מיני ושל מוות; אישה עוקבת אחרי הפסיכולוג שלה בזמן מלחמה; בתו של חקלאי אלמן עוזרת לו במשבר לא שגרתי; אם לילדה מגלה שאב בכיתת בתה מת במפתיע.
אלה מקצת מהדמויות המאכלסות את קובץ הסיפורים שמיכת טלאים של ציפיות נמוכות , שרובן נשים הכלואות בנסיבות חייהן ומנסות למצוא רגע אחד של חריגה, של הפרת סדר בתוכן, לא כדי לשבור את המבנה ולהיחלץ ממנו, אלא כדי להרגיש את האנושיות שלהן חיה ופועמת. בהתאמה, הכתיבה של יעל זייד אינה מבקשת להנכיח את הדרמה אלא להפך, את החריגה המינורית, לעיתים כמעט בלתי מורגשת, בתוך החיים.
בשפה מדודה, אבל עשירה ובעלת תנופה, מציגה יעל זייד ספר ביכורים בשל וקול ייחודי בספרות העברית העכשווית.
רון דהן, עורך הספר
המחיר שלנו:
61.60
₪