אבא בא

במשפחת רוזנבוש תמיד חיו עם המתים. דרכו על גרונם, דיברו מפיהם, היסו את קולותיהם. מתים עלולים להגיד גם את מה שלא מוכרחים לשמוע.

נערה נשלחת מתל אביב של שנות השישים אל הדוד בארגנטינה, להתחיל בחיים חדשים. בעודה במטוס, הדוד לוקה בליבו ומת. בבת אחת היא הופכת לאורחת לא רצויה, ונדרשת - לא בפעם האחרונה - להמציא את עצמה מחדש.

לאחר מותה, בתה הסופרת מחליטה לכתוב את הגרסה שלה לסיפורה של אימהּ: אישה כריזמטית, מבריקה ושבורה מהיסוד. במהרה היא נאלצת לשכוח כל מה שהיא יודעת על כתיבה, כי גם אם הצליחה לכתוב גרסה אחת של האם, ישנן אלף אחרות.

מתצלומים שדהו, מודעות בעיתון וארכיב פנימי, המחברת מותחת קווים אל הבית המחניק בתל אביב, ורשה שלפני המלחמה, בואנוס איירס, קומונה ליד מילאנו, ולבסוף קיבוץ. בין סודות מושתקים ופקעת של אשמה, היא מחפשת את הסיפור שהאם ניסתה לספר אך לא היה מי שיקשיב.

דיוקן עצמי של אימי הוא פורטרט מסחרר, שבו הכתיבה מתפקדת כמעשה אחרון של הצלה. זהו ספר הפרוזה החמישי של יערה שחורי, משוררת וסופרת, זוכת פרס עגנון, והאישי מכל ספריה.

על רקע ימי המחאה הסוערים בקפלן ויגון המלחמה בעזה, מוצא המחבר שלל מכתבים, יומנים ורשימות של חלוצים ואנשי רוח, מראשית הציונות ועד שנות השבעים. לתדהמתו, עולים מהכתובים רעיונות קיצוניים וחדשנים להפליא - שמעולם לא זכו להד ציבורי. האנשים שמאחוריהם היו ליברלים ומהפכנים הן בדעותיהם והן בחייהם האישיים, ואם לא די בכך – כולם נמנים על בני משפחתו הקרובה והרחוקה.  

מפגש מכונן עם בן גוריון, מניפסט מ-1910 בעד נישואי תערובת ומריבת מכתבים סוערת עם ברנר, דמויות ומאורעות שעיצבו את ההיסטוריה הישראלית ואת ישראל היום כפי שהיא נשקפת מבעד לעיניו של אינטלקטואל, חילוני, שמאלני וציוני. הספר דרכים אחרות הוא גם סיפור ההתעוררות האישי של מחברו: אינדיווידואליסט מנותק שהפך לפעיל חברתי, התוהה האם ישראל באמת הייתה חייבת להתפתח כפי שהתפתחה? ואולי, בהשראת גיבורי הספר הנשכחים, ניתן גם כיום לבחור בדרכים שלא נלקחו ולנתב את ישראל מקום טוב יותר?

את הספר כתבתי בשנה האחרונה. בהתחלה על דפים בשטח ובתזכורות בטלפון האזרחי והצבאי ואחרי כן במחלקת השיקום ובאשפוזים הרבים. בכתיבה
התמודדתי עם כאב, אובדן וקושי. כתבתי כדי לספר מה עובר עלינו, המילואימניקים, מאז השבת השחורה. עכשיו אני שואל את עצמי אם נשכיל
לבנות עולם טוב יותר. אני מאמין שכן. ב־7 באוקטובר יצא שחר, רב־סרן במילואים, מביתו לפקד על מחלקת הסיור בגדוד ההנדסה שהוא משרת בו. כאן מתחיל הסיפור שלו, ומתברר שהקצין המנוסה, המהנדס הקפדן והמקצועי, יודע לספר סיפור ולתאר משברים שחווה עם פקודים ומפקדים, עם אשתו וילדיו ועם עצמו. בקול צלול הוא מתאר את רגעי
הפחד והאומץ, הייאוש והתקווה.
הסיפור של שחר ושל הצוות הוא גם הסיפור של כולנו, מי שלחמו בגזרות השונות, מי שאיבדו חברים, דאגו ליקיריהם או רק צפו בטלוויזיה ודאגו לכולם
כל מי שחי בארץ הזאת ימצא בעכשיו תורנו רגעים מחייו שלו וגם ילמד על הקונפליקטים המורכבים של הלוחמים במערכה הארוכה הזאת.
שחר תורגמן, יליד 1988, מתגורר עם משפחתו בצפון הארץ.