פרויקט הייל מרי

קיץ 1975, מיזורי. העיירה הקטנה מונטה קלר נקרעת מבפנים בעקבות חטיפתו של נער בשם פּאץ'. חברתו הטובה סיינט מוכנה להסתכן בכול כדי למצוא אותו. אבל כשהיא תמצא אותו – לבה יישבר.

פאץ' שוכב לבדו בחדר חשוך לגמרי – עד שהוא מרגיש יד נוגעת בידו. שמה גרייס, ולמרות שהם אינם יכולים לראות זה את זה, היא מאירה את עולמם במילותיה.

אבל כשהוא מצליח לברוח, אין כל סימן לכך שגרייס התקיימה אי־פעם. נותרו לו רק שמה וקולה, והוא מצייר אותה מזיכרונות שבורים – ויוצא למסע ממושך ביותר כדי למצוא אותה.

שנים הופכות לעשורים, והתקווה מתחלפת באובססיה. סיינט עוקבת אחר מסעו במטרה לצוד את החוטף ולשחרר את הנער היחיד שאהבה אי־פעם. גם אם גילוי האמת פירושו שיאבדו זה את זה לנצח...

כריס ויטאקר, יליד לונדון, מתגורר בבריטניה. ספריו תורגמו ל־31 שפות, ראו אור ב־30 מדינות וזכו בשלל תשבוחות ופרסים ברחבי העולם.

כל צבעי העלטה הפך עם יציאתו לאחד מרבי־המכר הגדולים של העשור, בילה מעל 20 שבועות ברשימת רבי־המכר של הניו־יורק טיימס והוא יעובד לסדרת טלוויזיה.

הרעיון לספר, והמוטיבציה מאחורי הכתיבה כתגובה לפוסט־טראומה, צמחו מתוך ילדותו האפלה של ויטאקר. "רציתי לענות על השאלה, גם עבורי וגם עבור הדמויות: אם מישהו אחר מכתיב את תחילת הסיפור שלך, האם אתה יכול לכתוב את הסוף בעצמך?... פאץ' נכנס לחושך כאדם אחד ויוצא כאדם אחר. כמוני, גם לפאץ' לא הייתה ילדוּת מושלמת, אבל דאגו לו. הוא היה אהוב. ואז קרה הדבר הנורא הזה והוא יצא מהחושך עם מטרה. זה מה שקרה לי".

הקריאה בתמונות ילדות כמוה כדפדוף באלבום; במילים ספורות מצייר יוֹן פוֹסֶה, חתן פרס נובל לספרות, פיסות זיכרון מורכבות ומלאות רגש. כתיבתו של פוסה, אשר
הובאה לראשונה בעברית בספר בוקר וערב, כמו נעה בין הדמיוני לקונקרטי, בין הלירי ללקוני, בין האיפוק להתפרצות, ובחירותיו הפואטיות תמיד מרטיטות לב.

אל תמונות ילדות מצטרפים סיפורים ונובלות שכתב פוסה לאורך השנים. הנובלה "השיער של לינֶה" מסופרת מנקודת מבטו של ילד שהוריו נפרדים; הנובלה "ואז הכלב כבר יכול לבוא" היא מעין סיפור מתח המתרחש בעקבות הרג של כלב, והיא כתובה בסגנון רפיטטיבי־קדחתני המתאר את הלך נפשו הסוער של הגיבור.

כל היצירות האלה, בתרגומה של דנה כספי, מתגבשות יחדיו לכדי מהלך שבבסיסו עומד מבט מלא חמלה, הבוחן מרחוק ומקרוב חייו של אדם, והן הזדמנות להעמקת ההיכרות עם סופר מיוחד במינו זה.

יוֹן פוֹסֶה, יליד 1959, נורווגיה, הוא סופר, משורר ומחזאי,  חתן פרס נובל לספרות לשנת 2023.

משפחתה של אלי בת השבע חיה בטהראן של שנות החמישים בנוחות רבה עד למותו בטרם עת של האב, אז נאלצות אלי ואמה לעבור לדירה זעירה במרכז העיר. השתיים נמצאות במלחמת הישרדות, ואלי משתוקקת לחברה שתקל את בדידותה.

למרבה המזל, ביום הראשון ללימודים היא פוגשת את הומא מלאת שמחת החיים. בין שתי הבנות נקשרת ידידות אמיצה והן משחקות יחד, לומדות לבשל במטבח ביתה החמים של הומא, משוטטות בין הדוכנים הססגוניים של הבזאר הגדול וחולקות את שאיפתן להיות "נשים אריות" – לביאות. זאת ילדות קסומה בתקופה שלפני ההפיכה.

אולם כאשר ניתנת לאלי ולאמה הזדמנות לחזור לחייהן הבורגניים הקודמים, אלי מותירה את זיכרונות הילדות ואת חברותה עם הומא מאחור וכובשת לעצמה עמדת השפעה בתיכון הבנות הטוב ביותר בעיר.

שנים לאחר מכן, כשהומא שבה ומופיעה בעולמה של אלי, המפגש המחודש משנה את מהלך חייהן. עתה, בהתקרב נקודת הרתיחה הפוליטית באיראן, למעשה בגידה אחד יהיו השלכות עצומות.