הזכות לחינוך ולהשכלה נתפסת כזכות רחבה ומהותית המהווה בסיס למימוש מרבית זכויות האדם האחרות: כבוד האדם, הערכה עצמית, חירות, חופש העיסוק, זכות הקניין, חופש דת, חופש המחשבה והביטוי. מימושה הכרחי לא רק ליחיד אלא גם למעגלים החברתיים והתרבותיים הסובבים אותו, והוא מעשיר את החברה כולה. חשיבותה של זכות זו גדולה במיוחד עבור אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ואוכלוסיות מוחלשות, אשר לרוב חסרות הזדמנויות למימושה. רוב בעלי הזכות לחינוך הם קטינים או נעדרי כשרות משפטית, ולכן מתעוררת דילמה מהותית בין אחריות המדינה למימוש הזכות לבין זכות ההורים לחנך את ילדיהם בהתאם להשקפת עולמם ולשיקולי טובת הילד. לפי התפיסה המשפטית, זכות ההורים איננה זכות עצמאית, והזכות הראשית היא של הילד; ההורים משמשים פה לרצונו ולצרכיו של הילד. ספרו של אילן עמר בוחן באופן מקיף את הזכות לחינוך, ובכלל זה את הזכות לשירותי חינוך מיוחדים במשפט הישראלי, במשפט המשווה ובמשפט העברי. הוא מציג תהליכים חברתיים, חקיקה, פסיקות מרכזיות, מסקנות של ועדות ציבוריות ורפורמות שנועדו לקדם את החינוך בכלל ואת חוק החינוך המיוחד בפרט. מחבר הספר סבור שהחקיקה והפסיקה בתחום החינוך המיוחד קרובות לשלמות, ושהאתגר העיקרי שנותר הוא יישום מיטבי של החוק, רוחו ומטרותיו במערכת החינוך. לטענתו, כשלים משמעותיים — בעיקר מצד הממסד — מעכבים את יישום הזכות לחינוך ולשירותי החינוך המיוחדים. בהתאם לכך מוצעות דרכים מעשיות ליישום יעיל, נגיש ומידי של הזכות לשירותי החינוך המיוחדים בתוך מערכת החינוך הכללית. אילן עמר הוא איש חינוך, מאבחן דידקטי ומשפטן, מרצה לחינוך מיוחד במכללות להכשרת מורים וחוקר בתחום זכויות אנשים עם צרכים מיוחדים. מחקריו עוסקים במימוש זכויותיהם במרחב הציבורי, בדגש על תלמידים עם צרכים מיוחדים המשולבים במערכת החינוך הכללית, תוך בחינה משווה של המשפט הבינלאומי, הישראלי והמשפט העברי. כיהן בתפקידי הוראה, הדרכה ופיקוח; היה שותף בכתיבת ניירות עמדה, בהובלה וביישום של רפורמות בחינוך המיוחד.
הבית הפילוסופי הוא אסופת מאמרים המבוססת על סדרת הרצאות שהתקיימה במכון ון ליר. הספר מבקש לבחון מחדש את אחד המושגים הטעונים, הבסיסיים והחמקמקים ביותר בקיום האנושי: הבית. הבית הוא מושא לכמיהה עמוקה, מקום של ביטחון, שייכות ואינטימיות, המרחב שבו אנו אמורים להיות "אצל עצמנו" ולמצוא מנוח. אך כפי שמראים המאמרים בספר – העוסקים בהגותם של פילוסופים בולטים כפרידריך הגל, היינריך היינה, ולטר בנימין, ז'אק דרידה, אדוארד סעיד וג'ודית באטלר – לבית יש גם צד אפל ומסוכן. התשוקה לביתיות ולזהות אחידה ומוגנת עלולה להוביל בהכרח להדרה, לניכור ואף לאלימות קשה כלפי מי שנתפס כזר וכמאיים על השלווה המדומה.
הכותבים בספר נעים בין המטפורי לקונקרטי, בין הפילוסופי לפוליטי, ומציעים קריאה ביקורתית המערערת על התפיסה הרומנטית והשמרנית של הבית כמבצר סגור. הם חושפים את המתח המתמיד בין הרצון להרגיש בבית לבין האתיקה של הגלות והאל-ביתיות; בין הבית הבטוח של הגל לבין העמידה על הסף של בנימין או הגלותיות של סעיד.
הדיון הפילוסופי המוצג בספר אינו מנותק מהמציאות המדממת והכואבת שבה אנו חיים, שבה רבים כל כך נותרו חסרי בית במובן הממשי ביותר, ושבה שאלת הפליטות, ההרס והאובדן הופכת לשאלה דחופה וקיומית. דווקא בעת הזו, הספר מזמין אותנו לחשוב על הבית לא כנחלה בלעדית המקדשת אדנות וכוח, אלא כמרחב של פגיעות משותפת ותלות הדדית. זהו ניסיון אמיץ וחשוב להבין את המחיר הכבד של הכמיהה לבית, ולשאול אם אפשר לכונן תחושת שייכות שאינה כרוכה בהכרח בנישולם ובחורבנם של אחרים.
המחיר שלנו:
61.60
₪