מבעד לעצב השקוף

לילה. "שומרת לי־לה, בואי לאר־זים!"
אני עומדת במרכז של החדר, מרימה את הפנים לשְׁמַרְטַף.
במיטות שלידי אין תזוזה. דנה ויותם רגועים, ישנים.
הם שומעים את הקריאות שלי, אבל הן לא יעירו אותם.
אף אחד לא לימד אותנו, אבל כולנו קוראים לה אותו דבר, באותה מנגינה.
אני לא בוכה. אלה לא דמעות בכי, אלה דמעות גרון.
"שומרת לי־לה, בואי לאר־זים!"

בוקר־צהריים־ערב־לילה. ילדה ערנית בת שבע, בעלת נפש של אמן, פורשת את רגעי היום־יום של ילדותה בקיבוץ של שנות השבעים, שהיתה בו־זמנית ילדות של שפע ושל חסך. בתמימות ילדית נחשפים יופיו ומורכבותו של בית גידול שפס מן העולם, מרחב החיים של החינוך המשותף – צורת גידול גדושה באהבה ודאגה, הטומנת בחובה גם זרעי פורענות.

חֲדַרוֹכֶל, הֲקָמָה, מדידות, נוֹשֵׂאוֹכֶל – לצד המושגים שטבעה החברה היצרנית והיצירתית רחשו בגלוי ובסמוי חוקים וערכים, נורמות מדוברות ושאינן מדוברות של חברה מתבדלת, שהושתתה על קונפורמיות. הילדה קולטת אותם כמו סֵיסמוגרף, קולטת ומתעדת. עיניים גדולות זה לא טוב פותח דלת לקונפליקטים בין פרט לקבוצה; בין להיות קטן ללהיות גדול; בין לאהוב ולהיות נאהב. כל אלה מובאים דרך עולם בפני עצמו – הבֶּיתֶלָדִים.

כיצד צומחת אינטימיות בְּיום־יום ללא פרטיות שבו "כולם רואים לכולם"? כיצד לומדים להיות לבד, שקטים עם עצמנו, כשאין רגע לבד? מי רואה את ה"אחד" כשהוא תמיד "אחד מתריסר"? מהי מוגנות ומי מגן על חלומות הלילה ועל חלומות הנפש? עיניים גדולות זה לא טוב הוא רומן צלול ומרגש, פוקח עיניים וצובט בכנותו.

רונית בלנרו־אדיב היא פסיכולוגית קלינית עם התמחות בטיפול בילדים וניסיון ייחודי בטיפול בילדים שהוצאו מביתם והושמו במסגרות טיפול־פנימייתי. נולדה בשנות ה־70 בקיבוץ השומר הצעיר והתחנכה בבית ילדים בלינה המשותפת ובמוסד החינוכי עד יציאתה לצבא. נשואה ואם לארבעה, מזה עשר שנים מתגוררת בניו־זילנד. בשנת 2016 ראה בהוצאת רסלינג הספר "חיבוק חזק ולא כואב – הטיפול ה׳טוב־דיו׳ בילדים המוצאים מביתם", שכתבה עם ורד ביבי ותניה אורן־צ׳יפמן כחלק מעבודה רבת־שנים בטיפול הפנימייתי. עיניים גדולות זה לא טוב הוא הרומן הראשון פרי עטה.

אישה עם שמשייה הוא ממואר אישי ותיאטרוני מאת המחזאית והבמאית חגית רכבי ניקוליבסקי, מסע אל שורשי הדמיון שעיצבו את זהותה כיוצרת שהלכה שבי כילדה אחר שיריה של קדיה מולודובסקי, ולמדה בדרך רצופת אתגרים, מהמורות והצלחות, כיצד לנתב את משנתה האמנותית אל מול המציאות המורכבת. לאחר כחמישים שנה של עשייה בימתית, היא פורשת סיפור חיים השופך אור על תחום שמדובר בו מעט מדי. בעירוב של נוסטלגיה אוטוביוגרפית והתבוננות מקצועית ומפוכחת, מתארת היוצרת את האופן שבו תיאטרון הוא בעל השפעה כבירה על האינדיבידואל ועל החברה גם יחד. דרך תחנות תיאטרליות – מאז השתתפה כסטודנטית בקורוס של שלמה המלך ושלמי הסנדלר, דרך בחירתה בשמשיית הבימוי בתיאטרון אורנה פורת, שבו יצרה ואותו ניהלה אמנותית, ועד העלאת מחזותיה בבימויה בתיאטרון הרפרטוארי ובפרינג' – מציע הממואר זיכרונות מהצגות, תהליכי כתיבה ובימוי, רישומים פיוטיים, וידויים, וגם תובנות בנושאים מהותיים כגון הסטיגמה המזלזלת כלפי הצגות לילדים, מעמדן של במאיות ומחזאיות, הקונפליקט היהודי-פלסטיני בתיאטרון, ומאבק לאמת אמנותית אל מול מסחריות הכרחית. כל אלו נמסרים בנימה אישית ונוגעת ללב, ורצופים בדמויות בלתי נשכחות מהווי התיאטרון המקומי.

חגית רכבי ניקוליבסקי כתבה וביימה עשרות מחזות לילדים, לנוער ולמבוגרים. שימשה כמנהלת כללית ואמנותית של תיאטרון אורנה פורת, ממייסדי אסיטג' ישראל ויו"ר הארגון כחמש-עשרה שנה. כלת פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב ופרס מפעל חיים של אסיטג' על יצירתה, פועלה ותרומתה לתיאטרון הילדים בארץ.

"אם כולם רוצים את מי שהם לא יכולים לקבל, וכולם כבר יודעים את זה כמו שהם יודעים שהשמש זורחת בבוקר במזרח, אז דייטים הם בסך הכול משחק אומץ שבו אנחנו מחכים לראות מי יהיה זה שירצה ומי יהיה זה שילך. וזה לא נשמע בכלל כמו אהבה." 

לכאורה, למעין ולנועם יש 90% התאמה. שניהם למדו ספרות השוואתית, יש להם טעם זהה במוזיקה רגשנית ושניהם ביסקסואלים. בפעם הראשונה שהאפליקציה מפגישה אותם, אי־אז בתל אביב של שנת 2013, נועם לא מוצא חן בעיני מעין והיא מתחמקת מחיזוריו, אבל הגורל יוכיח לה שהאלגוריתם לא טעה. כשרגשותיה יתהפכו, היא תגלה שהם כמו חיות נדירות מאותו מין שלפתע מצאו זה את זה. דווקא אז נועם נבהל מעוצמת הקשר ביניהם ומסיים אותו, ומעין מרגישה שהיא שוב נופלת לאותן תהומות מוכרות ולשאלות שרודפות אותה שנים – למה היא תמיד מתאהבת במי שלא יכול להחזיר לה אהבה, והאם זה בכלל יכול להיות אחרת?

אינסוף שיברונות לב קטנים הוא קומדיה רומנטית סקסית וחכמה, שבמרכזה דמויות כובשות המזנקות מהדף במלוא חיותן. מיכל פיטובסקי רוקמת עלילה נטולת מאמץ ומכמירת לב, שתזכיר לנו כמה החיצים של קופידון דוקרים, ושצריך לעבור אינסוף שיברונות לב כדי למצוא אהבה שלמה. 

מיכל פיטובסקי היא סופרת ומרצה. זהו ספרה החמישי. ספריה הקודמים זכו בפרס "פרדס" מטעם הספרייה הלאומית ובפרס שרת התרבות על שם דבורה עומר. בשאר הזמן היא יוצרת תוכן ברשת, אמא לשני בנים ומתגוררת איתם ועם בן זוגה בגבעתיים.