מבעד לעצב השקוף

אישה עם שמשייה הוא ממואר אישי ותיאטרוני מאת המחזאית והבמאית חגית רכבי ניקוליבסקי, מסע אל שורשי הדמיון שעיצבו את זהותה כיוצרת שהלכה שבי כילדה אחר שיריה של קדיה מולודובסקי, ולמדה בדרך רצופת אתגרים, מהמורות והצלחות, כיצד לנתב את משנתה האמנותית אל מול המציאות המורכבת. לאחר כחמישים שנה של עשייה בימתית, היא פורשת סיפור חיים השופך אור על תחום שמדובר בו מעט מדי. בעירוב של נוסטלגיה אוטוביוגרפית והתבוננות מקצועית ומפוכחת, מתארת היוצרת את האופן שבו תיאטרון הוא בעל השפעה כבירה על האינדיבידואל ועל החברה גם יחד. דרך תחנות תיאטרליות – מאז השתתפה כסטודנטית בקורוס של שלמה המלך ושלמי הסנדלר, דרך בחירתה בשמשיית הבימוי בתיאטרון אורנה פורת, שבו יצרה ואותו ניהלה אמנותית, ועד העלאת מחזותיה בבימויה בתיאטרון הרפרטוארי ובפרינג' – מציע הממואר זיכרונות מהצגות, תהליכי כתיבה ובימוי, רישומים פיוטיים, וידויים, וגם תובנות בנושאים מהותיים כגון הסטיגמה המזלזלת כלפי הצגות לילדים, מעמדן של במאיות ומחזאיות, הקונפליקט היהודי-פלסטיני בתיאטרון, ומאבק לאמת אמנותית אל מול מסחריות הכרחית. כל אלו נמסרים בנימה אישית ונוגעת ללב, ורצופים בדמויות בלתי נשכחות מהווי התיאטרון המקומי.

חגית רכבי ניקוליבסקי כתבה וביימה עשרות מחזות לילדים, לנוער ולמבוגרים. שימשה כמנהלת כללית ואמנותית של תיאטרון אורנה פורת, ממייסדי אסיטג' ישראל ויו"ר הארגון כחמש-עשרה שנה. כלת פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב ופרס מפעל חיים של אסיטג' על יצירתה, פועלה ותרומתה לתיאטרון הילדים בארץ.

הסתובבתי על הגג בזהירות עד שראיתי אותו, ונשימתי נעתקה. שרון ישב בקצה הגג עם סיגריה ביד. כל כך פחדתי שהוא ייבהל וייפול אם אקרא לו. איך אין כאן שום גדר או מעקה? 
"שרון," אמרתי בסוף בקול נמוך, "זה אני, אלי. באתי לקרוא לך למפגש. אתה זוכר?"
שרון הסתכל עליי במבוכה. "אז מה, באת לקחת אותי?" שאל. "חשבתי שלא תבוא."

עשור לאחר פגישתם הראשונה, שרון מבקש מאלי שייתן עדות אופי שתציל אותו מסבך פלילי חמור המאיים לפרק את כל שבנה.

שיחת הטלפון הבלתי צפויה שולחת את אלי אחורה בזמן, אל הימים שבהם היה מדריך צעיר בארגון "אופק", וקצינת המבחן הפקידה בידיו את הנער בעל המזג הלא צפוי. הוא יוצא אל מסע רווי כאב וחשדנות, כמיהה לאהבה וחשש מפני הנפילה. 

כעת, כשהעבר שב ומקיש על דלתו, חייב אלי להתעמת עם שאלות גדולות שלא נותנות לו מנוח. האם באמת עומדת לאדם יותר מהזדמנות אחת לבחור בחיים?

עד מתי שצריך הוא רומן ביכורים סוחף ומרגש על גבולות השליחות, על המחיר האכזרי של החסד ועל האמונה העיקשת בכוחו של אדם להשתנות. 

 

אליסף בוק הוא איש חינוך, פעיל חברתי ומרצה במכללת תל חי. מנהל לשעבר בארגון "אחריי". הוא נשוי ליעל ומתגורר עם משפחתו בקיבוץ מירב. הכתיבה של אליסף מושפעת ממסע חייו, שעובר בין השטח לכיתת הלימוד, בין ההר לעמק, ובין הגוף לנפש. זהו ספרו הראשון.