משיח ברפיח לֹא יִהְיֶה כּוֹכַב רֶשֶׁתאוֹ פְּלִיט רֵיאָלֵטִיכְּשֶׁנְּלַקֵּק אֶת פְּצָעֵינוּהוּא יִהְיֶה לָנוּ הַדָּם לֹא יִרְכַּב עַל אֲתוֹנוֹתאוֹ עַל חֲמוֹרכְּשֶׁנַּרְדִּים אֶת הָעַיִרהוּא יִהְיֶה לָנוּ הַלַּחַשׁ מָשִׁיחַ בְּרָפִיחַלֹא יִלְבַּשׁ כְּתֹנֶת פַּסִּיםאוֹ יִשָּׂא תִּיק קָטָןכְּשֶׁנִּקְרַע אֶת דַּשׁ הַבֶּגֶדהוּא יִהְיֶה לָנוּ הַחֶרֶב לֹא יִבְקַע מִתּוֹךְ מָסָךְאוֹ יַעֲמֹד לִפְנֵי הַדְּגָלִיםכְּשֶׁנֶּחֱזֶה בּוֹ נִלְקָח בַּשֶּׁבִיהוּא יִהְיֶה לָנוּ הָאֲדָמָה מָשִׁיחַ בְּרָפִיחַ,אַדְמוֹנִי יְפֵה עֵינַיִםוְטוֹב רֹאִיכְּשֶׁנָּשׁוּב אֶל דְּרָכֵינוּ מִן הַפֶּצַעהוּא יִפְתַּח פִּיו וְיֹאמַר בעולם של לחישות דיגיטליות, עולם שבו כל החלומות מוגשמים בלחיצת מקש, עולם שמנוהל על ידי כסף באמצעות הנדסת תודעה, שכל תכליתה היא לצמצם אותנו לישויות מחוקות, ממושטרות ונטולות תודעה עצמאית – מגיחה לפתע משוררת, שמסוגלת לגייס לתוך עולם השירה את מנועי המחץ האגרסיביים של עולמות הפרסום ולנתב אותם אל מחוץ לאינטרס ה'טבעי' שלהם: למכור בכל מחיר. אהרוני רולנד היא בעלת אזרחות כפולה. היא נוטלת את שפת השירה - על כל עומקה, עושרה, מורכבותה ועדינותה - מכניסה אותה לתוך הלוע הדורסני והעריץ של שפת הפרסום, מלבישה אותה במחלפות של מוצר צריכה, בדיוק כפי שנייקי זיהתה שהמשחק האמיתי איננו בנעל עצמה, אלא בחיים שנכרכים סביבה: בלייף סטייל, בתחושת השייכות ובמיתולוגיה שמעניקה לאדם יותר מרק סולייה לדרוך עליה. כך, נוצרת חווייה טוטאלית שמזמינה את הקוראים לא רק לקרוא, אלא להצטרף. המהלך הזה מתקיים בכל הרבדים מרמת המרקם הלשוני ועד לרמת האידאולוגיה המנחה את החזון של הספר, והוא ניכר כבר בכותרת בוט, עשה לי ילד, שעושה שימוש בהמשגות מעולמות התוכן הדיגיטליים ובו-בזמן מרפררת לטבעו הראשוני, 'הפרימיטיבי' של כל יצור חי. התעתוע הטקסטואלי בספר מגיע לשיאו כשהוא נוגע באחד האירועים האקטואליים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל - הטבח של השבעה באוקטובר: "בבקשה / בבקשה / בבקשה / אני אישה // יש כאן איש / יש כאן איש / יש כאן איש / עם פטיש // עוד פיצוץ / עוד פיצוץ / עוד פיצוץ / בקיבוץ // להתראות / להתראות / להתראות / מנהרות // (קריאה אחרונה). הוירטואוזיות המשחקית-חזרתית מפתה את הקורא להתקרב וכשהוא נמצא בטווח אפס היא יורה בו את המסר. כך, שיר ילדי, כמעט היתולי, הופך באחת לתחנון נואש להצלה. שירתה של דין אהרוני רולנד אינה חומקת מן הכאן והעכשיו על שלל מובניו ומוכיחה לנו ששירה יכולה להתאים את עצמה לעולם החדש מבלי לקרוס לתוכו ולאבד את נשמתה.
אישה עם שמשייה הוא ממואר אישי ותיאטרוני מאת המחזאית והבמאית חגית רכבי ניקוליבסקי, מסע אל שורשי הדמיון שעיצבו את זהותה כיוצרת שהלכה שבי כילדה אחר שיריה של קדיה מולודובסקי, ולמדה בדרך רצופת אתגרים, מהמורות והצלחות, כיצד לנתב את משנתה האמנותית אל מול המציאות המורכבת. לאחר כחמישים שנה של עשייה בימתית, היא פורשת סיפור חיים השופך אור על תחום שמדובר בו מעט מדי. בעירוב של נוסטלגיה אוטוביוגרפית והתבוננות מקצועית ומפוכחת, מתארת היוצרת את האופן שבו תיאטרון הוא בעל השפעה כבירה על האינדיבידואל ועל החברה גם יחד. דרך תחנות תיאטרליות – מאז השתתפה כסטודנטית בקורוס של שלמה המלך ושלמי הסנדלר, דרך בחירתה בשמשיית הבימוי בתיאטרון אורנה פורת, שבו יצרה ואותו ניהלה אמנותית, ועד העלאת מחזותיה בבימויה בתיאטרון הרפרטוארי ובפרינג' – מציע הממואר זיכרונות מהצגות, תהליכי כתיבה ובימוי, רישומים פיוטיים, וידויים, וגם תובנות בנושאים מהותיים כגון הסטיגמה המזלזלת כלפי הצגות לילדים, מעמדן של במאיות ומחזאיות, הקונפליקט היהודי-פלסטיני בתיאטרון, ומאבק לאמת אמנותית אל מול מסחריות הכרחית. כל אלו נמסרים בנימה אישית ונוגעת ללב, ורצופים בדמויות בלתי נשכחות מהווי התיאטרון המקומי.
המחיר שלנו:
55.30
₪
יום אחד, תוך כדי שאני מלמד שיעור מתמטיקה בכיתה ט', קטע אותי אחד מתלמידיי. הוא הרים את ידו ושאל: "אם אתה כזה חכם, למה בחרת להיות מורה?"
המחיר שלנו:
49
₪