מגילת האנושי

זהו סיפור אהבה.

סיפור אהבה בין איש לחברו, בין גבר לאישה, בין אדם לאדמתו. 

החלום של אורן ונדב ברור. יחד הם יחוו את החיים האלה – או נכון יותר, יחגגו כל רגע ורגע. יחד הם יכבשו פסגות הרים, יחד יגלו שבילים נסתרים, יחד יבכו, יחד יצחקו, הם לא יחמיצו דבר. ברית חברות כרותה ביניהם. 

ברית אחווה ונאמנות.

אבל החיים שולחים אותם למסע של התמודדות. וכשאורן נהרג, נדב צריך לבחור מחדש לפקוח עיניים, לעורר שוב את הרצון של הלב, להרשות לעצמו לאהוב. 

האם יצליח? ואיך אפשר להמשיך כשטראומה מכבידה על הנשמה ותחושת אשמה לוכדת אותך נגד כל היגיון והסבר?
גל, גפן ואלה, שלוש נשים צעירות, ישראליות ועוצמתיות, מלוות את שני הגברים באתגרים שלפתחם. סיפורי האהבה של גל ונדב ושל גפן ואורן מציתים את הלב בעוצמה. ואלה, בדרכה הייחודית, משפיעה עליהם גם כשהיא כבר לא פה. 
ומעל כולם מרחפת אהבה אחת גדולה לארץ הזאת, לרגבי אדמתה.

זהו ספר על חיים ומוות. על אשמה ומחילה. על חמלה ופעימות לב. זהו ספר על אהבה.

כמה אהבנו הוא ספרה השביעי של תמר הרשקוביץ, אשת טיפול וסופרת. קדמו לו שאריות חיים, לרקוד עם יד אחת, לחזור הביתה, רגע לפני שנאבד, מה שהיה בינינו ושובי אלי מיכאלה. כל ספריה עוסקים במערכות יחסים, בנופי נפש ובעולם הסמוי מן העין.

עלילת הספר העבריות כואבת מציגה אירועים וחומרים היסטוריים אמיתיים לצד מצבים מומצאים־בדיוניים. היא מתמקדת בדמותו הטרגית של הרקדן החידתי ברוך אגדתי. ולצדו דמויות משניות – סופרים, משוררים, ציריים, אספני אמנות, מבקרי אמנות ומוזיקה, שחקני ובמאי תיאטרון – שחיו ויצרו בתל אביב בשנות ה־20 וה־30 של המאה שעברה. כולם עסקו בחיפוש אחר מרכיבים של עבריוּת בתחומי התרבות השונים. העבריוּת נתפסה כתופעה המביאה לתמורה חילונית בתפיסה המסורתית של ה"יהדוּת" בתפוצות. זו נחשבה רחוקה הן פיזית, הן אינטלקטואלית, מייחודה של התרבות העברית המודרנית הנוצרת בארץ ישראל ובמיוחד בתל אביב. 

הקרבה המקצועית והאישית של הדמויות מאפיינת טרגיוּת. היא משקפת את אכזבתם מהיחס שזכו לו מידי פוליטיקאים ומעמיתים למקצוע. תוכן השיחות שהם מנהלים בדיוניהן מבוסס על זיכרונות שכתבו ועל התבוננות חודרת ברישומים ובציורים בני התקופה תוך ניתוחם הצורני והאיקונוגרפי. 

שתי גישות קוטביות מאפיינות את התקופה: מחד גיסא אינדיבידואליזם בורגני ומאידך גיסא קולקטיביזם. חלוצי. אגדתי, ממוביליה של הראשונה, מייצג את מאבק הדמויות היוצרות לשימוּר ההיבט האינדיבידואלי ביצירותיהם וכמו כן את כישלונם, בכניעתם לגישה השנייה שהייתה למקובלת ונחשבה "נכונה". 

זהו ספר פרוזה שני של אליק מישורי, היסטוריון אמנות, מבקר וחוקר מקורות האמנות הישראלית וזיקתה למסורת היהודית ולמחשבה הציונית. בין ספריו: לפסל אומה בוריס שץ פוגש את מחמוד מוח'תאר (רסלינג, 2024); מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" : אמנות ישראלית 1988-1948 (רעננה : למדא – ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2019); Secularizing the Sacred: Aspects of Israeli Visual Culture (Brill, 2018)