אלגברה לינארית לתלמידי מדעים כרך ב

מה מניע גברים בחיפושם אחר שליטה? מדוע רבים כל כך מוצאים את עצמם שבויים במעגל אינסופי של מאבק על כוח? ספרו של עומר שקד מנסה לחשוף את תחושת התלישות העמוקה שבלב ליבה של הגבריות ואת הפרדוקס הגברי החבוי בה: ככל שגברים מנסים יותר להשיג שליטה, כך היא חומקת מבין אצבעותיהם; ככל שהם מנסים לצבור עוד ועוד כוח, כך הם מגבירים את חולשתם הבסיסית. הספר מנסה לייצר מפגש בין הקוראים לבין הילד הקטן שבתוך כל גבר, זה שנקרע בין חיבוקה החם של אימו לשייכות לעולם גברי, אשר פעמים רבות לאורך ההיסטוריה הוא מנוכר וכוחני.

ספר זה בודק מקרוב כיצד גברים רבים לומדים להסתיר חולשות, לדכא פגיעות ולהתרחק מכל מה שנתפס כ"נשי". הוא מציג נתיבי גדילה לגבריות כוחנית וגם אפשרויות לשינוי ותקווה. תחילת החקירה בצורך האנושי הטבעי בשליטה, והמשכו בפרדוקס הגברי שחושף כיצד פגיעה בקשר הראשוני עם האם מובילה לניתוק של גברים מעולמם הרגשי. לאחר מכן מוצגת התבוננות ביקורתית בכעס כרגש הגברי הדומיננטי, תוך כדי התמקדות במחיר הכבד של הניתוק הגברי מרגשות. הספר מסתיים בבחינה של אלימות מגדרית ובאופנים שהפחד מהנשי עלול להפוך אפילו לשנאה.

עומר שקד מבקש להראות שהדרך הגברית לגדילה ולהתפתחות עוברת בהכרה שעוצמה אמיתית אינה טמונה בשליטה באחר אלא ביכולת לקבל את עצמנו על חולשותינו; לכן גבריות שלמה היא זו שלומדת לאזן בין כוח לחולשה, בין שליטה להכלה. הגבריות הבשלה אינה מתבטאת בהדחקת הרגש או בשליטה אלא טמונה ביכולת של גברים לשאת את הניגודים שמצויים בתוכם.

ד"ר עומר שקד, עו"ס קליני, הוא בעל רקע של טיפול בנוער בסיכון, אלימות במשפחה ומחלות כרוניות אצל ילדים ומבוגרים בבי"ח. כיום מלמד עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן ומדריך מחלקות טיפוליות בשירות בתי הסוהר.

יריב בן-אהרון (2016-1934), מחלוציה הבולטים של ההתחדשות היהודית בחברה החילונית בישראל, פרץ דרך לרבים לארון הספרים היהודי והתקין בו מדף ציוני-חלוצי. סיפור חייו המטלטל שזור בתולדות הציונות, מדינת ישראל וההתיישבות הקיבוצית בתערובת של רציפות ומרד.

כילד צעיר בקיבוץ גבעת חיים חווה נטישה מצד הוריו שיצאו לשליחויות ממושכות. כבן למחזור הראשון של ילדי הקיבוץ המאוחד הוביל את חבריו וחברותיו להגשמה והגה את מפעל שנת השירות. כקצין שריון השתתף במלחמות ישראל מסיני ועד ליום הכיפורים. ספרו הראשון, הקרב (1966), הרומן הראשון מאת בן קיבוץ, מגולל את מוראות מלחמת סיני ואת הספקות שעוררו בו כלוחם, חבר קיבוץ ואדם. 

כבנו של אחד ממנהיגי התנועה והמדינה, יצחק בן-אהרון, יוּעד יריב למנהיגות פוליטית. בתחילה קיבל על עצמו את ייעודו, אך בגיל שלושים-ושתיים התמרד כנגדו והיה לסופר ואיש רוח. לאחר מלחמת ששת הימים נמנה על חבורת שדמות ושיח לוחמים, שהפֵרה את אופוריית הניצחון בנקיפות מצפון וחיבוטי נפש. 

יציאתו המפתיעה ללימודי יהדות בירושלים הייתה שנויה במחלוקת בקיבוצו ובתנועתו. בעקבותיה הכניס לעולמה הרוחני של תנועת העבודה יסוד חדש של לימודי יהדות בדרך הייחודית שפיתח, בגישה בית-מדרשית, קבוצתית ודיאלוגית. 

ברומן השני שלו, פלג (1993), יריב בא חשבון עם דור מייסדי הקיבוץ ועם הוריו הפרטיים ובכך חולל סערה בתנועה הקיבוצית ומעבר לה. אז חבר לתלמידיו שיסדו את "המדרשה" באורנים, מראשוני בתי המדרש הפלורליסטיים. שם הגה את סוגת ה"מסכת", פירוש ומדרש בנוסח תלמודי על יצירות ספרות והגות ציונית-חלוצית.

יריב בן-אהרון נולד וגדל כבן מובהק לדור הצבר המחוספס, שנועד לבנות את המדינה ולהגן עליה, ואכן הגשים ייעוד זה. אך בה בשעה חולל בקרב בני דורו מהפכה של התבוננות והקשבה, רגישות רוחנית, למידה וחיבור מחודש לשורשי היניקה היהודיים, שנזנחו והותירו חלל סמוי בנשמת הדור. כיצד ומדוע התחולל המפנה הרוחני הדרמטי הזה בתרבות ישראל? 

תוך שילוב ייחודי בין מחקר היסטורי, סגנון ספרותי, כתיבה מסאית ומדרש יוצר, מסכת ביוגרפית זו חושפת את תפקידו המכריע של בן-אהרון בהתחדשות היהודית, הציונית והחלוצית בחברה הישראלית. מתוך כך נחשפים רבדי העומק של תנועת ההתחדשות כולה.

תום נבון, מתלמידיו ושותפיו של יריב בן-אהרון ב"מדרשה" ובתנועת המחנות העולים, הוא היסטוריון ומרצה באוניברסיטת חיפה.