מחברת רב־המכר הענק 'אור בין האוקיינוסים' חוזרת בספר שאי אפשר להפסיק לקרוא איך ממשיכים לחיות אחרי מעשה בלתי הפיך? איך מנווטים בדרכים לא מוכרות, ולמי פונים כשאין תשובות נכונות? אלו השאלות שעומדות במרכזו של האפוס המשפחתי עוצר הנשימה של מ"ל סטדמן. 1958, מרחבי הפרא של מערב אוסטרליה, אדמה אדומה משתרעת עד האופק, השמש חורשת תלם בשמיים; על הקו האדום הישר המפלג את העצים המעטים מתקדמת משאית יחידה. במושב הקדמי מצטופפים שלושה מבני משפחת מֶקבּרַייד. זהו יום רגיל בחייה של משפחת חוואים, אנשים קשוחים שמגדלים צאן מזה דורות על פני מיליון דונמים צחיחים באחד האזורים המרוחקים והקשים בעולם. יום רגיל אחד, בדרך בודדה, תחת שמיים כחולים אינסופיים, המשאית סוטה ממסלולה. תוך שניות, חייה של כל משפחת מקברייד מתנפצים. התאונה היא הראשונה מתוך שרשרת אירועים שיהדהדו עוד שנים קדימה וישפיעו על חייהם של כמה דורות במשפחה. חיים רחוקים הוא סיפור על משפחה ועל שייכות, על חמלה ותקווה, ועל אנשים המנסים לעשות כמיטב יכולתם למען עצמם ולמען אחרים. זהו רומן אפי הבוחן את חייה של משפחה אחת ושל הקהילה שלה, ואת הסודות שהם מגוננים עליהם כדי לשרוד. זהו ספרה השני של מ"ל סטדמן. ספרה הקודם, אור בין האוקיינוסים, ראה אור בהוצאת כתר, נמכרו ממנו מיליוני עותקים ברחבי העולם, הוא תורגם ל־ 45 שפות ועובד לסרט.
אילו רחוב ביל היה מדבר הוא היה מספר על אהבתם של טיש ופוני, סיפור על מאבק, נאמנות, כמיהה ותקווה שגוברים על ייאוש ואי־צדק. ברומן נועז זה של ג'יימס בולדווין מובא סיפורם מפיה של טיש בת התשע עשרה, לאחר שארוסה פוני, שהיא נושאת את ילדו ברחמה, נופל קורבן לעלילת שווא ונכלא באשמת פשע נורא על לא עוול בכפו. המאבק לטיהור שמו נקרא בתזזית של תשוקה ועצב. הדרמה שוברת שיאים כשטיש וכמה מבני המשפחה מקריבים הכול למען שחרורו של פוני, בשעה שאחיותיו ואימו בוחרות להתנער ממנו. המתחים בין שחורים ללבנים, הפערים בין אלה שיש להם לאלה שאין להם עוטים כסות דרמטית בסיפור אהבה מרגש וכובש, בוטה ולא מתפשר, שדמויותיו החיות, הממשיות כל כך, נחרתות בנשמות הקוראים ומעניקות לו איכות על־זמנית.
אם רחוב ביל היה יכול לדבר הוא מהרומנים הנודעים של ג'יימס בולדווין , מחבר ארץ אחרת , שראה אור בספרייה לעם ב־2019. הרומן עוּבד לסרט קולנוע זוכה פרסים ב־2018.
המחיר שלנו:
65.80
₪
"אני רוצה שתחוו את חייה של ילדה בשואה, שתטעמו ותרגישו ותריחו אותם. אני רוצה שתצעדו בנעלַי שלי ובנעלֵי משפחתי, אף על פי שבזמנים הגרועים ביותר לא היו לנו נעליים. אני רוצה שתבינו את הדילמות שעמדו בפנינו ואת הבחירות הבלתי אפשריות שנאלצנו לעשות. אני מקווה שתתרגזו. כי אם תתרגזו, יש סיכוי שתחלקו את כעסכם עם אחרים, וזה מגדיל את הסיכויים למנוע רצח עם נוסף".
טולה גרוסמן — לימים טובה פרידמן — היתה בת שנה ושבוע כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה פולין. בגיל ארבע שולחה טולה עם הוריה למחנה עבודה, ובגיל חמש היא נמנתה עם קבוצה קטנה מאוד של ילדים יהודים שהגיעו לאושוויץ ולא שולחו מיד אל תאי הגז. כשלושה חודשים לאחר מכן קרה לה ולחבריה לצריף־הילדים מה שלא קרה כמעט באושוויץ: היא וחבריה נלקחו לתאי הגזים, ושם, לאחר שכבר התפשטו, נאמר להם להתלבש ולחזור לצריף שלהם. ב־27 בינואר 1945 היא נמנתה עם כמה אלפים מאסירי אושוויץ ששוחררו בידי חיילי הצבא האדום.
קרוב לשמונים שנה אחר כך, כשהיא נעזרת בעיתונאי מלקולם ברבנט , העלתה טובה פרידמן על הכתב את סיפור ההישרדות המדהים שלה, ואת סיפור חייה אחרי המלחמה. התוצאה, אני הילדה מאושוויץ, היא סיפור חיים מעורר השראה לא פחות משהוא מרתק ומלא עוצמה.
טובה פרידמן היא פסיכותרפיסטית יהודייה־אמריקאית ילידת פולין. היא עמדה בראש שירות רווחה ללא כוונות רווח במשך 25 שנה. כיום היא פעילה בולטת נגד אנטישמיות.
מלקולם ברבנט הוא עיתונאי בריטי. בעבר היה כתב קרבות עטור פרסים של הבי־בי־סי, וכיום הוא כתב חוץ בתוכנית Newshour של רשת PBS האמריקאית.
המחיר שלנו:
77
₪