יום השישי

הילדים שומרים עלינו הוא פנינה ספרותית. במרכזו סיפור חניכה שנפרש על פני שתים־עשרה שנים והתרחש בלבה הפועם של תל אביב. המחברת, שהיתה בסוף שנות התשעים סופרת ילדים בתחילת דרכה, שכרה דירה בבניין הצופה לגן מאיר. את הדירה השכירו לה שתי אחיות, שנולדו, גדלו וגרו באותה קומה: המתרגמת האגדית נילי מירסקי והעורכת המבריקה ימפה בולסלבסקי. השלוש נהפכו למשפחה, והקומה נהפכה לבית. החיים בקומה התרחשו בעיקר בלילות. הם היו רוויים באלכוהול וסיגריות, גדושים בדגים מלוחים, גבינות ושוקולד, וסוערים משיחות על סופרים רוסים שמתו מזמן, אהבות גדולות מהחיים ואכזריותה של הילדות. 

בעברית סוחפת, רוויַת הומור וגעגוע, שם־טוב מתבוננת בעצמה ובשתי הנשים שטיפחו וגידלו אותה ותוהה על מקומם של ילדים וילדוֹת – ממשיים ובדיוניים – בחייה. לממואר מצורפים סיפורים קצרים שכתבה שם-טוב, בחסותן של האחיות, בעריכתה של ימפה בולסלבסקי, וזהו פרסום ראשון שלהם.  

תמי שם־טוב, ילידת 1969, פירסמה יותר מעשרים ספרים לילדים ולנוער, רובם סיפורים ורומנים היסטוריים, שזיכו אותה בפרסים רבים, ובהם פרס ביאליק, פרס לאה גולדברג ופרס ראש הממשלה. היא מתגוררת בתל אביב עם שתי בנותיה. הילדים שומרים עלינו הוא ספרה הראשון למבוגרים.

המספרת היא מתרגמת ומורה לאנגלית כבת ארבעים. יש לה חיים מושלמים - בית יפה בפרברים, שני ילדים ובעיקר בעל אידאלי, מנהל מצליח בחברה פיננסית, שהיא נשואה לו כבר שלוש-עשרה שנה.

הבעיה העיקרית שלה בחיים היא שהיא עדיין מאוהבת בבעלה. היא מאוהבת בו כמו ביום הראשון. כאילו היתה בת חמש-עשרה. לגמרי. יותר מדי. היא מאוהבת בו בטירוף.

ואם לא די בכך, היא כותבת הכול, וגם זאת יכולה להיות בעיה.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת. הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.