המאה העשירית נתפסת לא אחת כמאה "חיוורת". הסיבה לכך נעוצה לאו דווקא במאה העשירית עצמה, אלא במאות שקדמו לה ובמאות שבאו אחריה, אשר משכו את תשומת לבם של היסטוריונים רבים. אולם, אם נבדוק את הפרטים לאשורם, נגלה שהמאה העשירית היתה מאה של תסיסה רעיונית ופעילות תרבותית ענפה. במהלך המאה העשירית התפתחו תפיסות חדשות ומוסדות, שהשפיעו ועיצבו את אירופה לאורך כל ימי הביניים והעת החדשה.
תופעות מרכזיות שאפיינו את סוף האלף הראשון, כמו תנועת הרפורמות של קלוני, תנועת "שלום האלוהים" או "הרנסנס האוטוני" נסקרות בספר כמטרה להבין טוב יותר את ייחודה וחשיבותה של המאה העשירית. כמו כן, נדון יחסם של אנשי התקופה לשנת האלף, תוך ניסיון להבין עד כמה, אם בכלל, השפיעו רעיונות מילנריים וחרדות מיום הדין הממשמש ובא על התפתחותם של רעיונות ומוסדות דתיים וחברתיים במערב אירופה.
ד״ר יצחק חן הוא מרצה להיסטוריה של ימי הביניים בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים. מחקריו עוסקים בהיסטוריה דתית, חברתית ותרבותית של אירופה בימי הביניים המוקדמים. מספריו הקודמים:
Culture and Religion in Merovingian Gaul, A.D. 481-751 ;The Sacramentary of Echtemach (London, 1997); The Uses of the Past in the Early Middle Ages (co-editor with M. Innes).