אגריפס הראשון, אשר מלך על חלקים של ארץ-ישראל משנת 37 לסה'נ ועל כולה משנת 41 ועד למותו כעבור שלוש שנים לערך, היה דמות שעמדה בין קוטבי המאה הראשונה. הוא התייחס על בית הורדוס אך גם על בית חשמונאי; הוא גדל והתחנך ברומי בין בני קיסרים, אך נשלח ליהודה למלוך על עמו המרדני; הוא רדף את הכנסייה הנוצרית הצעירה אך קנאי ירושלים גינוהו כזר; ימיו השלווים ביהודה, אחרי סערות ימי פונטיוס פילאטוס וקליגולה, היוו מעין פרשת דרכים עבור יהודים ורומיים כאחד, אך הדרך שהלכו בה לאחר מותו הביאה, כעבור דור של חיכוכים, למלחמה ולחורבן. בספר זה נחקרים חייו של אגריפס וקורותיו. הדיון מושתת על בחינת מקורותיו, מגמותיו ושיטותיו של יוסף בן מתתיהו, אשר כתביו מספקים - לצד ידיעות חשובות מכתבי פילון והיסטוריונים רומיים, מפפירוסים ומכתובות - את מירב הנתונים על אודות מלכה האחרון של יהודה. דניאל שוורץ הינו מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו, העומדים ברקעו של ספר זה, עוסקים בתחומים שונים של תולדות ישראל בימי בית שני: ביוסף בן מתתיהו, שיטותיו ומגמותיו, בגישות כלפי השלטון הרומי, במגילות מדבר יהודה ובברית החדשה, בכרונולוגיה של התקופה הרומית, ועוד.