ספר זה, שהתפרסם מעיזבונו של פרופסור חיים שירמן (1904-1981), החוקר הדגול של השירה העברית הקדומה, מכוון לסקור בעיון היסטורי מקיף את סגולות אופייה ואת קורותיה של האסכולה הספרדית של השירה העברית מראשיתה באמצע העשירית ועד חורבן היישוב היהודי בספרד המוסלמית באמצע המאה השתים עשרה. החיבור הוא ראשון מסוגו בספרות המחקר העברית מצד היקף הדיון הנערך בו, מלאותו ועומקו. הוא פורס לפני החוקר, הלומד והקורא המשכיל את הישגי המחקר בתחום הזה מימי חכמת ישראל ועד ימינו ומפגיש אותו עם עולמה המופלא של שירה גדולה, מפסגות הישגיה של היצירה העברית בימי הביניים וגולת כותרתה של תרבות ישראל בספרד.הספר נערך, עודכן, הושלם ולווה בהערות בידי פרופסור עזרא פליישר, מבחירי תלמידיו של המחבר, מנהל המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה מיסודה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יהדות רוסיה שלפני מלחמת-העולם הראשונה, על ששת מיליוני נפשותיה, היתה המרכז העיקרי של החיים הרוחניים והחברתיים של העם היהודי. היה זה יישוב יהודי חפץ-חיים ושוקק חיים, רב און ומרץ, אולם ההסתה האנטישמית של הצוררים למיניהם, מדיניותה העוינת של ממשלת הצאר וחוקי ההפליה המרובים הצרו את צעדיו והכבידו על חייו.
מצב זה הכריח את יהודי רוסיה לבקש בעלי-ברית במלחמתם על זכויותיהם ועל קיומם בקרב התנועה האופוזיציונית והמהפכנית על שלוחותיה השונות.האומנם מצאו בעלי ברית נאמנים בתנועות אלו ? שאלה זו נידונה בהרחבה בספר זה.
מחבר הספר, ד"ר יצחק מאור, שחקר ודרש בעניין זה מקורות ראשונים, עדויות ספרותיות, ספרי-זכרונות, תעודות ומיסמכים, וכן הפך בעיתונות הבלתי-ליגאלית של התנועות המהפכניות והאופוזיציוניות ברוסיה הצארית, מבהיר, בלא משוא-פנים, את גישתם ויחסם של הליבראלים, הסוציאל-דימוקראטים (המנשביקים והבולשביקים) וה־ סוציאליסטים-ריבולוציונרים אל שאלת היהודים ברוסיה. מסגרתו הכרונולוגית של המחקר מקיפה את פרק הזמן משנת 1890 עד למלחמת־ העולם הראשונה (1914).
לספר צורפו עשרה נספחים, מפתח שמות ומפתח עניינים מפורטים.