עד השקל האחרון

כיצד התמודד העולם היהודי עם המציאות הטרגית של יהודים שנתפסו ונשבו בזמן מלחמה למטרות כופר ועם פליטים יהודים שנאלצו לנוס על נפשם? פליטים ושבויים בוחן את המשבר העצום שפרץ בעקבות המלחמות בממלכת פולין-ליטא באמצע המאה השבע-עשרה, אשר כתוצאה מהן נשבו אלפי יהודים או נאלצו להימלט על נפשם והתגלגלו חסרי כול ברחבי אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה.

זהו הספר הראשון המציג את הדרכים שבהן העולם היהודי פעל כדי להתגבר על האסון. לצד סיפורי הסבל של הקורבנות חושף הספר תמונה מופלאה של התגייסות ושיתוף פעולה חוצה גבולות בעולם היהודי במאמץ לתת מענה לשורדים בכל מקום שאליו הגיעו – מפרס ועד העולם החדש, ומארצות גרמניה ועד מצרים. תשומת לב מיוחדת ניתנת לשבויים היהודים שנשלחו באלפיהם להימכר בשוקי העבדים באיסטנבול ולרשתות הכלכליות היהודיות הבין-אזוריות שנוצרו כדי לפדות אותם. בהתבסס על מסד עשיר של מקורות בשתים-עשרה שפות עוקב הספר אחר חוויותיהם של הפליטים והשבויים עצמם – וכן אחר מגוון הדרכים לסיוע שפיתחו המרכזים היהודיים החשובים באותה תקופה כדי לעזור לשורדים להתגבר על חוויותיהם הטראומטיות ולבנות את חייהם מחדש.   

פליטים ושבויים הוא מבט אינטימי במשבר בינלאומי מתחילתו ועד לפתרונו – ותוך כדי כך מגולל  סיפור אנושי מרתק, הרלוונטי לחיינו גם כיום. הספר זכה בפרס רחל פלדחי ברנר מטעם המכון הפולני לאמנות ומדע באמריקה, נכלל ברשימה הסופית של הזוכים בפרס הספר היהודי הלאומי בארצות הברית, וזכה לציון לשבח במסגרת פרס קולצ'יצקי בלימודים פולניים מטעם האגודה ללימודים סלאביים, לימודי מזרח אירופה ואירו-אסיה.  

"ספר זה הוא תרומה מרכזית לחקר ההיסטוריה היהודית בתחומי הכלכלה, הטראומה, המגדר, הפילנתרופיה, ההגירה והפוליטיקה. זהו מחקר בעל חשיבות ראשונה במעלה" (סטיבן ג' זיפרשטיין, אוניברסיטת סטנפורד).

"בספר זה חושף טלר פרק בעל חשיבות מכרעת בהיסטוריה היהודית. טענתו המרכזית היא כי עקירת היהודים מאוקראינה, ליטא ופולין באמצע המאה השבע-עשרה השפיעה בדרכים מגוונות ומשמעותיות על הקהילות היהודיות לא רק באימפריה העות'מאנית ובאירופה, אלא אף בצפון אפריקה ובפרס. פליטים ושבויים הוא ספר שיקראו בו ויצטטו אותו עוד שנים רבות" (גרשון ד' הונדרט, אוניברסיטת מקגיל).

70 שנה מלאו ל"מבצע קדש" - המבחן הראשון של צה"ל ומפקדיו בלחימה רבתי מאז מלחמת העצמאות. שלא כמו ב-1948, היו הפעם כל המפקדים ישראלים, התוכניות הוכנו על ידי קצינים ישראלים והביצוע היה של לוחמים ישראלים.

עד שנת 1955, הפעיל חיל האויר מטוסי בוכנה למשימות קרב ותקיפה. בשנת 1953 נכנסו לשרות מטוסי הסילון הראשונים ושנתיים אחר כך החל "העידן הצרפתי" עת נרכשו מטוסי אורגן ואחריהם מיסטר- שניהם מתוצרת דאסו.

חיל האויר לא היה מוכן למלחמה. מבין 61 מטוסי המיסטר החדשים שנרכשו רק 16 עד 19 היו בכשרות מבצעית. הם סבלו מבעיות בחימושם- ויכלו לשאת רק תותחים - הפצצות והרקטות נשארו במחסנים. מספרם של הטייסים שהיו בעלי כשרות מבצעית היה קטן- רק שמונה טייסים צברו יותר מתריסר שעות על המטוס החדש, או על מטוס האורגן שהגיע כשנה לפני כן. חיל האויר נאלץ לסמוך על קומץ מטוסי סילון ובעיקר מטוסי בוכנה, שאריות של מלחמת העולם השניה.

המלחמה פרצה באוקטובר 1956. לישראל היו סיבות משלה לפתוח במלחמה נגד מצרים, בעקבות פשיטות הפידאין ששיבשו את החיים בארץ, והסגר הימי שהוטל על מפרץ אילת. אחרי החלטת נשיא מצרים להלאים את תעלת סואץ, החליטו בריטניה וצרפת, לכבוש את איזור התעלה ולהשתלט עליה. ישראל חברה לתוכניתן של שתי המעצמות, וזכתה בעקבות כך לאספקת ציוד- טנקים, מטוסים וכלי מלחמה אחרים בכמויות גדולות. בין 29 באוקטובר ועד 2 בנובמבר כבשו כוחות צה"ל את חצי האי סיני, כולל רצועת עזה ושארם א שייח. המבחן היה קשה, ותבע התגייסות של כל העם. בעקבות לחץ של ממשל עוין בארה"ב, ואיומים של ברית המועצות, נאלצה ישראל לוותר על השטח שנכבש, אולם בעקבות הישגיה במלחמה, השתחררה מהסגר על מפרץ אילת וטרור הפידאין מרצועת עזה.

במשך השנים הבאות נערכה התארגנות מחודשת של הצבא, וחיל האויר נכנס לעידן המטוסים העל-קוליים וארוכי-הטווח. זהו סיפורה של המלחמה במבצע קדש.