עד השקל האחרון

כשמונה שנים, מ-1954 עד 1962, נמשכה מלחמתה העקובה-מדם של צרפת נגד העם האלג'יראי, שהתקומם נגד השליטה הצרפתית בארצו לאחר 124 שנים של כיבוש והתנחלות. משלב מסוים במלחמה, ה"אירועים" באלג'יריה (כפי שכונתה המלחמה בצרפתית מכובסת) התחילו לאיים גם על השלטון הדמוקרטי בצרפת עצמה. נדרשה מנהיגות אמיצה כמו זו של הגנרל דה גול כדי שצרפת תסכים לאפשר את קיומה של אלג'יריה עצמאית. וכמיליון מתיישבים צרפתים שבו-היגרו מאלג'יריה לצרפת.

לדברי אליסטר הוֹרן, הסופר-העיתונאי הבריטי שחיבר את הספר המקיף ביותר על מלחמת אלג'יריה, זו היתה מלחמת הדה-קולוניזציה האחרונה. האומנם? האם אנחנו, הישראלים – שזכינו לעצמאות ב-1948 תוך כדי השתחררות משלטון קולוניאלי – לא מנהלים היום בעצמנו מלחמה נגד עַם שנאבק על עצמאותו? האם תצליח ישראל לכפות על העולם להכיר ב"שטחים" כחלק מן השטח הלגיטימי שלה, או שמא תיאלץ בסופו של דבר להכיר בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו?

אורי דרומי עוסק שנים רבות בלימוד מעמיק של הסיפור הצרפתי-אלג'יראי, ובהשלכות האפשריות שלו על הסיפור "שלנו" כאן. גם לוֹ אין ספק: ההבדלים בין הקונפליקט הזה ובין הסכסוך הישראלי-פלסטיני הם רבים ועמוקים. ובכל זאת: קווי הדמיון גם הם מרובים וברורים – וכואבים. המשך השליטה של ישראל בשטחים שכבשה ב-1967 – הגדה המערבית ורצועת עזה – רחוק מלהיות עובדה מוגמרת, וחילוקי הדעות בציבור הישראלי בשאלה הזאת מסַכּנים את עצם קיומה של ישראל. אנחנו חוֹוים את הקרע הזה באופן יומיומי, באלף ואחת דרכים.

זאב — ירח — כוכב — טלסקופ — מיקרוסקופ — בקבוקון —ויסקי — סקוטלנד — כבשה — פרה — אסם — איכר

במבט ראשון, שרשרת האסוציאציות הזאת נראית אולי כמו אסופה אקראית שהגה מוח חסר שקט, אבל בעיני פרופ’ משה בר — אחד מחוקרי המוח והקוגניציה הבולטים בעולם — שרשראות כאלה הן חלון אל אחד הכלים העמוקים והחשובים ביותר שלנו כבני אדם: היכולת לחשוב רחב, לשוטט, וליצור קישורים שלא היינו מגיעים אליהם בדרך אחרת.

נדודי מחשבות הוא ספר מדעי, פילוסופי ואישי כאחד, שלוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של התודעה: אל הרגעים הקטנים שבהם מחשבה זעירה מציתה מחשבה אחרת, דימוי מקרי יוצר תנועה פנימית, והבלחה סתמית לכאורה יכולה דווקא לפתוח פתח ליצירתיות, לתובנות חדשות, ואפילו לשיפור מוכח במצב הרוח.

בהתבסס על מחקריו פורצי הדרך ועל חוויותיו הפרטיות, בר מסביר כיצד פועל המוח ברגעים האלה, ומזמין אותנו לא רק להבין את נדידת מחשבותינו, אלא גם להתיידד איתה: להפסיק לראות בה רעש או הסחת דעת מיותרת, ולגלות את הכוח היצירתי שלה.

פרופ' בר, יליד דימונה, כיהן כראש המעבדה למדעי העצב הקוגניטיביים באוניברסיטת הרווארד, וכראש המרכז הבין-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר־אילן. זהו ספרו הראשון הרואה אור בעברית.