גלויות לניצה

ספר זה חושף בכאב את שורשי הבעיה של הכאת נשים ומאתר את האלימות הייחודית הזו בליבת הערכים היהודיים, החל מהתנ"ך ועד להלכות חז"ל ובתי הדין הרבניים של ימינו. תמיד היו קולות רבניים שהתנגדו לאלימות כלפי נשים, וגם קולות שראו את מחויבותו של הבעל לשלוט בהתנהגותה של אשתו בכל אמצעי. ספר זה קושר את עמדות הרבנים כלפי הכאת נשים למטאפורה של נישואי האלוהים (הבעל) לישראל (אשתו). עיקר ספרה של גרץ עוסק בהיבטים ההלכתיים של הכאת נשים. המחברת מראה שהמסורת היהודית אינה מונוליתית ביחסה לנשים, ושישנם עקבות של מיזוגיניה לצד דאגה לרווחת הנשים. בספר מצויות הצעות לפתרונות בעלי אופי פמיניסטי .

נעמי גרץ לימדה אנגלית במשך 35 שנה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. עלתה לארץ ב־1967 ושלושת ילדיה ושבעת נכדיה נולדו בארץ. פרסומיה הרבים הם בנושא פמיניזם ביהדות; מ־2022 היא כותבת בלוג שבועי באנגלית ל'זמן ישראל'.

ג'יי די סלינג'ר, מהסופרים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה־20, עסק בכתיבתו בשאלות של זהות, ניכור וטראומה. הוא סלד מכל מנגנון של תיווך – מתעשיית הספרות, מהמדיה ומהפיכת הכתיבה למוצר. בסגנון פשוט, דיבורי ונטול פוזה הוא ביקש ליצור קשר ישיר עם קוראיו ולתת מקום לדמויות שוליים, סוערות ומיוסרות, המנסות להבין מי הן באמת. סלינג'ר האמין שדמות בדויה יכולה "לחיות" מעבר לדף – להגיע אל הקוראים לא באמצעות פרשנים או מבקרים, אלא בכוחות עצמה.

מה הופך את כתיבתו לרלוונטית כל כך גם היום? כיצד השפה האינטימית שלו מאתגרת את הקוראים ומזמינה אותם למסע של התבגרות רגשית, רוחנית ואסתטית? ואיך קרה שכתיבתו – היומיומית לכאורה, אך העמוקה כל כך – מצאה הד בישראל דווקא בתקופה של שבר חברתי ולאומי?

דגי בננה ושדות שיפון הוא הזמנה לצלול אל עולמו הספרותי של סלינג'ר באמצעות קריאה מחודשת ביצירות נודעות, בהן "התפסן בשדה השיפון", "יום מושלם לדגי בננה" ו"הגביהו את קורת הגג, נגרים". בדיון ראשון מסוגו חן אדלסבורג בוחנת את האופנים הייחודיים שבהם סלינג'ר שרטט את קו התפר שבין נורמליות לשיגעון, בין קונפורמיות למרד, בין פצע למילים שמנסות לרפא אותו. לקהל הישראלי ספרה מציע מבט מקומי על סיפוריו של סלינג'ר, תוך עיסוק בסוגיות כמו פצעי מלחמה וזהות יהודית, וחושף את החותם העמוק שהותירה יצירתו בתרבות העברית.