נגמר הבית מלון

שחר היא לא בדיוק צעירה ישראלית טיפוסית. היא מעריצה של המשוררת רחל, ועובדת במוזיאון קטן בעמק, שבו היא מספרת בהתלהבות לקבוצות של חיילים וצעירים מ"תגלית" על החלוצים שהגיעו לשם מאה שנים קודם לכן.

שחר מכירה את סיפוריהם של כל ראשוני העמק, אבל מכולם היא אוהבת במיוחד את עטרה שטורמן, אלמנתו של איש "השומר" חיים שטורמן: עטרה שהיתה בחוות העלמות, עטרה שרחל בכבודה ובעצמה העניקה לה את שמה, עטרה שלמסכת ייסוריה לא היה סוף. לכן כאשר עטרה שטורמן נעלמת יום אחד בלי להותיר זכר – לא באינטרנט, לא במוזיאון שבו התנוססה תמונתה, לא בספרים שבארכיונים ואפילו לא בבית הקברות של הקיבוץ – שחר לא יודעת את נפשה. היא פונה לחוקרים של תולדות הציונות, והם פוטרים אותה בבוז בזה אחר זה באמירה שעטרה שטורמן היא בדיה, פרופגנדה של הממסד. הרי אישה כזאת, גיבורה שנשאה את השכול בגאון ושאין תחנה ציונית שפסחה עליה, בוודאי מעולם לא היתה אלא משל היתה. 

היתה או לא היתה? גם שחר מתבלבלת. הרי קל כל כך למחוק ולהעלים. כולם אומרים לה, הניחי לעטרה. אבל איך אפשר להניח לאישה כזאת, גדולה מהחיים?

חמושה בפלייליסט של דורית ראובני, שחר יוצאת לשנות את ההיסטוריה – ולשמר אותה.

אגדת עטרה הוא מעשה ספרותי נועז ויוצא דופן ששוזר את ההיסטוריה הציונית בפנטזיה ברומן רב־פנים שהוא בה בעת מצחיק, מעורר, ושובר לב.

ספריה הקודמים של דפנה ברשילון, הדבר הכי יפה ורוסלקות, זיכו אותה במלגות ובפרסים. אגדת עטרה הוא ספרה השלישי.

אולי בא לך להזדיין, שני חושבת את המילים שהיא רוצה להגיד לעומר, אבל לא מסוגלת להוציא אותן מהפה. היא מסתכלת עליו, הוא עומד מולה, פלג הגוף העליון שלו חשוף. חלק משערות החזה שלו כבר לבנות, אבל חוץ מזה הוא עדיין נראה כמו שהיה כשהם התחילו לצאת, רזה על סף השדוף. הם בדיוק באמצע החלפת הבגדים לפני השינה. היא עומדת שם בתחתונים, בלי חזייה, עם החולצה ביד. היא בחיים לא תשאל אותו אם הוא רוצה להזדיין, הרי. אין את המילים האלו ביניהם. למעשה, אין ביניהם מילים בכלל.

בלי האפי אנד הוא קולאז' של סיפורים על נשים וגברים שהחליטו לברוח מהחיים שבנו לעצמם בעמל רב: הילה מנהלת רומן עם חבר מהעבודה, יערה עוזבת את הבית ומתחילה חיים חדשים בדירה שכורה, דנה טסה לרומא ליום ההולדת שלה במטרה לשכב עם גבר זר, עמית שוכר דירה לשבוע בתל אביב ויוצא למסע כושל של הגשמת פנטזיות. 

בבסיס הבריחה של הגיבורים עומד רצון אחד: להיות נאהבים. להרגיש שוב, גם אם זה אומר לשרוף את כל מה שהם בנו עד עכשיו. הם מוכנים לבגוד, הם רוצים לבגוד, הם לא יכולים עוד לבגוד בעצמם. בלי האפי אנד הוא אוסף סיפורים על אנשים שגילו בעצמם חוסר, ניסו למלא אותו, אבל הדרך להגשמה לא הביאה שלמות, אלא חיכוך בלתי נמנע עם מה שנשאר מאחור. אלו סיפורים על הפער בין הפנטזיה למציאות, על הפחד לאבד ועל הפחד להישאר עם מה שיש. מתוך הקשבה עמוקה לפרטים ולשברי רגעים, הספר משרטט את המקומות שאליהם אנחנו מגיעים כשאנחנו רודפים אחרי מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים, אבל מעולם לא דמיינו איך נרגיש באמת.

אריאל גרייזס, יליד 1975, דוקטור להנדסה ביו־רפואית בהשכלתו, ממציא מיסים לפרנסתו ואוסף סיפורים להנאתו. כתב בעבר, בין השאר, למוסף כלכליסט, בלייזר וטיים אאוט. מתגורר במזכרת בתיה, נשוי ואב לשלושה. בלי האפי אנד הוא ספרו השני.