"תורידי את הספר הזה מהיד. את לא יכולה את זה עכשיו. יש לך טיסה לטוקיו לתפוס. זו ההזדמנות של החיים שלך. אבל לפני זה את חייבת לעבור בבית חולים. הם רוצים לבשר לך משהו רע. משהו רע על עצמך. הו גאד. מה הם רוצים ממך? בשביל לשמוע דברים רעים על עצמך יש לך את המשרד. שיט שיט שיט, דורי. מה הם עומדים להגיד לך? לא משנה מה, רק שיעשו את זה מהר. תבכי בטיסה. את חייבת להספיק, אחרת עמית טס בלעדייך. אל תנסי לדמיין מה הריח שלו. תתרכזי. אין לך אפשרות עכשיו לספר הזה. תניחי אותו חזרה. תעברי הלאה..." יש שני דברים שחשובים לדורי בחיים: עבודה והרפתקאות, בהכרח באותו הסדר, שניהם בדרך כלל עם גברים. בגיל 32 היא אדריכלית זוטרה במשרד הכי נחשק עם הבוס הכי מתעמר בביזנס. זה לא הולך לה, אז היא יוזמת הרפתקה: היא מנסה למכור קונספט לרשת מלונות אהבה בטוקיו – מלונות לפי שעה שבהם כל חדר מעוצב סביב קינק שונה. היא לא עושה את זה לבד - היא מדליקה על הרעיון את עמית, האדריכל השני הכי בכיר במשרד והבחור הכי כריזמטי בחדר. כל חדר. רגע לפני שהם טסים מאחורי הגב של הבוס, דורי צריכה לעשות מעקף קטן, ממש קטנטן ולא זוהר, במסדרונות העגומים של בית החולים. שם היא מגלה שעליה לעבור ניתוח חזה שיעמיד בסימן שאלה את כל התוכניות וסדרי העדיפויות שלה בחיים. אז היא עושה את הדבר ההגיוני היחיד בעיניה: ממשיכה כמתוכנן וטסה עם עמית לטוקיו. מבחינתה, זו הפעם האחרונה שלה בתצורתה הנוכחית. היא רק לא הביאה בחשבון שמי שמתעסקת עם (מלונות) אהבה בלילה, עלולה לאבד את התחתונים בבוקר. נגמר הבית מלון הוא ספר ביכורים שנון, קצבי, סקסי ונוגע ללב. מרכיבים אותו החומרים הכי אמיתיים של החיים: קריירה, אהבה, דימוי גוף והגשמה עצמית, מתובלים בנימוסים יפניים, בחוצפה ישראלית, ובכמויות נדיבות של וסאבי. עינת שחק היא יוצרת ועיתונאית תרבות במגוון כלי תקשורת. ספר השירה שלה פירות ביאוסים (2025) זכה בקרן רבינוביץ לספרות. נגמר הבית מלון הוא ספר הפרוזה הראשון שלה.
יורק, יורק! מכאיב לה להיפרד ממנו אפילו לשעה. כשהסכימה לחלום הבריחה שלו נתנה לו רשות להחזיק את החיים שלה בכף ידו, אבל ממש בכף ידו. מי
המחיר שלנו:
60
₪
עמירם בנוי כקולאז׳ שירי דרמטי. נקודת המוצא שלו היא מעשה הטרור שביצע עמירם בן אוליאל, שביולי 2015 יידה בקבוקי תבערה על ביתה של משפחת דוואבשה בכפר הפלסטיני דומא, רצח את ההורים סעד וריהאם והתינוק עלי, ופצע אנושות את אחמד בן הארבע. המחזה משלב בין הפרטים הדוקומנטריים של מעשה הטרור לבין רגעים בדיוניים שבוחנים את השלכותיו, כגון איש ציבור שמתראיין לאחר ״חתונת השנאה״ או צלמת דיוקנאות שמצלמת את עמירם לרגל התמנותו לתפקיד פוליטי בכיר. לאורך ההצגה נשמעים קולו הפנימי של עמירם וקולותיהם של איש הציבור, איש הציוד, צלמת הדיוקנאות ועלי התינוק, המביטים ל במתרחש מנקודות שונות בציר הזמן ויוצרים הקשרים חדשים לפענוח הזוועה המתהווה לנגד עינינו.
״נראה שהטקסט הפיוטי הוא יותר בגדר ניסיון לחקור את מקורות הרוע, ולא להצדיק אותו או להסיר ממנו אחריות. ׳לא רציתי, אבל הסתקרנתי׳, אומר עמירם המדומה לתינוק עלי, ונדמה שזה אולי גם מה שהוביל את יוצרי ההצגה – סקרנות, רצון/ לא רצון להתקרב לרשע [...] א׳זה חלום רע?׳ שואל התינוק עלי את עמירם באותה סצנה ועמירם משיב: ׳זה רע, אבל זה לא חלום׳״.
מוריה להמן , ״מרתה יודעת״
עדו סתר – מחזאי, בוגר תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בתיאטרון בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב. מעבודותיו הקודמות: מארי קירי (תיאטרון הסימטה, 2024), המשוגעת . אפילוג (בהשראת המשוגעת משאיו מאת ז׳אן ז׳ירודו, תיאטרון נוצר, 2022), הדהוד (תמונע, 2019), הנערים מרחוב פאל (עיבוד לספר מאת פרנץ מולנאר, תיאטרון הקיבוץ, 2016).
בסוף 2023 פורסם רומן הביכורים שלו תיאטרליה, העוקב אחר הפקה של טרגדיה יוונית בתיאטרון רפרטוארי ושולח חיצי ביקורת מחודדים למדי ואוהבים במידה – הן אל עבר התיאטרון הרפרטוארי השבע והלא רלוונטי הן אל תיאטרון הפרינג׳ היומרני והמגוחך.
המחיר שלנו:
48.30
₪