קשר מפתיע נוצר בין שני נוכחים בלוויה: במאי-מחזאי ידוע, ששנות פעילות רבות מאחוריו, ואישה חידתית הצעירה ממנו בשנים רבות. באופן מסתורי-כמעט מושכת האישה את הבמאי לביתה, ושם, על אחד הקירות, נגלית לו תמונת אישה. האישה מוכרת לו. תמונת האישה שעל הקיר היא המפתח לסיפור כולו, אבל היא טומנת בחובה תמונה נוספת – תמונתו של הבמאי עצמו, שהייתה תלויה על קיר אחר בבית אחר. אט-אט פורשת האישה הצעירה את הסיפור, סיפור הקשור בעברו של הבמאי ובלילה סוחף אחד, בג'יפ צבאי. הסיפור, שהודחק בזיכרונו של הבמאי, ורק עתה הוא שב ועולה, מקבל חיים חדשים בשעה שהוא מסופר מפיה של האישה הצעירה. בדיאלוג הזהיר שנרקם בין השניים, כשיחה הנעה בין שתיקה לדיבור, עולות שאלות על חיים שכבר נחוו ועל כאלה שעוד אפשר לחיותם, על כתיבת הסיפורים של חיינו. זהו סיפור על תשוקה ועל מוות, סיפור שכמו מבקש לא להיקבר עם המתים. כדברי הסופר האמריקני ויליאם פוקנר בספרו "רקוויאם לנזירה": "העבר לעולם איננו מת. הוא אפילו לא עבר." צביקה ניר הוא סופר ומשורר, מכהן בשנים האחרונות כיו"ר אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל. ספריו הקודמים: אלוהי התשוקות הבוערות, אמת, אוטהון, זמן הלב, היד שהוציאה אותי להורג (כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד).
שם יצרן
הוצאת הקיבוץ המאוחד
ניצולה יחידה מריטריט פסאודו־רוחני, שהתקיים בקיבוץ השוכן לחופו של הים התיכון, מנסה לברר למה דווקא היא נשארה בחיים בזמן שעשרות משתתפי הריטריט מתו בסוף היום. הבירור מתבצע באמצעות ליקוט קפדני של עובדות: חלקן קשורות לעברו של הכפר הפלסטיני שעל אדמותיו הוקם הקיבוץ לאחר מלחמת השחרור, חלקן קשורות לעברה של הניצולה וחלקן קשורות לריטריט , לגורו הידועה שהנחתה אותו ולמשתתפיו.
עובדה נתפרת לעובדה עד אשר נחשף מסמך נוקב ואמיץ על ישראל המדממת, על אשמה וריפוי, על הבטחה וכזב, על גורל ומציאוּת ועל משפחה וחִבְרות. ריטריט היא נובלה הנעה בטבעיות בין מחוזות הסוריאליזם והחלום ובין תהומות הפיכחון המואר עד כאב. זוהי יצירה הכתובה בווירטואוזיות פורצת גבולות; ארסית ונשכנית ובה בעת מרטיטה בכנותה, מצחיקה עד דמעות ובו בזמן רצינית עד מוות.
זהו ספרה הרביעי של ורד זינגר . קדמו לו: נעולה (כנרת־זמורה־דביר, 2018 ), עורכת מלווה (פרדס, 2021) ופומלו (פרדס, 2024).
המחיר שלנו:
70.40
₪