זהו סיפור אמיתי של חנה, ילדה בת שמונה, שסבלה מהפרעות נפשיות קשות.
חנה נחשבה בעיני מטפליה "ילדה ללא תקווה";
מוריה, הפסיכיאטר ואפילו אמה, לא הבינו את קשייה ולכן לא היו מסוגלים לעזור לה.
עד שהגיעה למוסד בו עבדה מחנכת מחוננת בשם מרי, היא מחברת הספר הזה.
כאן היא חושפת את עולמה הפנימי של הילדה, את קשייה ובדידותה, עד שנותר, לאט לאט, קשר עמוק ביניהן.
אז מצליחה מרי לפתוח בפני חנה את הדרך אל העולם שממנו ניתקה כל מגע.
נספח:ניתוח פסיכולוגי מאת ד"ר מלכה מרגלית