דייזי ג'ונס והסיקס - יד שניה

"הפרוזה של אלמודובר מיומנת ומקורית כמו סרטיו. אפשר לומר שהוא וורהול עם הומור, ולכן עוצמתי יותר." 
- (The Times)

הבמאי הנודע פדרו אלמודובר חוזר לאהבה ראשונה וסודית: כתיבת ספרות. החלום האחרון הוא דיוקן עצמי המחולק לשנים־עשר סיפורים החושפים את תשוקתו לכתיבה, ואת האובססיות האינטימיות שמלוות אותו מאז ומתמיד. בין הסיפורים ב"חלום האחרון", ניתן למצוא סיפור אישי שאלמודובר כתב על מות אמו ("החלום האחרון", שנותן לספר את שמו), את הבסיס הראשוני לסרטו "חינוך רע" ("הביקור"), סיפור על במאית המחפשת משככי כאבים במהלך סוף־שבוע ארוך ("חג מולד מר") ומעשייה גותית ("טקס המראה"). 

הסיפורים שבספר ממוקמים בתקופות שונות, מסוף שנות השישים ועד היום, אך בכולם ניכרים הנושאים המניעים את יצירתו של אלמודובר: השנים האפלות בבית הספר, החיוניות של ההומור, ההתפתחות כאמן, תלאות התהילה והשפעת הבדיון על החיים. "החלום האחרון", על ריבוי השכבות הספרותיות שבו, הוא יותר מכול קטלוג של דרכים לספר סיפור. הוא מגלה לנו סופר שטיפח בסתר יצירה ספרותית יוצאת מן הכלל.

החלום האחרון הוא הזדמנות מיוחדת לצלול למוחו המבריק ולעולמו הצבעוני והמרתק של פדרו אלמודובר, אחד מגדולי היוצרים החיים היום, ולהיחשף לתהליך היצירה שלו עוד משלביה הראשוניים. בסיפורים המקוריים מאין כמותם ניתן לזהות ניצוצות של הסרטים המבריקים שלו. הספר עשיר בהבחנות מקוריות, הומור ודמיון משתולל, הוא יצירה אישית ביותר ומעוררת השראה.

אלמודובר הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ספרדי בינלאומי. הוא זכה בפרסים הקולנועיים החשובים ביותר. החלום האחרון, שתורגם לעברית על ידי מיכל שליו, נמכר לעשרים מדינות.

"כדור ההריסה מתחיל להתנודד בתנועות הולכות ומתרחבות... ואז הוא מוטח בכוח בכתפה הימנית של הילדה... כמה לבֵנים כבר נופלות... הראש, הידיים, הקשת של חבל הקפיצה. הילדה חסרת אונים. היא נותנת להביט בה ולהרוס אותה".

ההריסה הברוטלית של התבליט הענקי (20 מטר גובהו) "ילדה קופצת בחבל", יצירתו של קוֹ וֶסטֶריק שעל הקיר של מטה המשטרה ברוטרדם, מניעה את הרומאן של אנקוויסט ומהדהדת בו לאורכו. גיבורת הספר, אליס אַאוּכוּסטוּס, צופה בה מאובנת, בסרטון אילם במחשב שלה, והיא תעניק לה קול מפתיע.

אליס היא קומפוזיטורית שאפתנית עתירת הצלחות בינלאומיות. בהולנד היא המלחינה הקלאסית הראשונה בשדה הנשלט בידי גברים. הקריירה שלה הולכת וממריאה. התזמורת הסימפונית המלכותית מזמינה אצלה יצירה לתזמורת גדולה, לחגיגות יובל המאה של התזמורת.

אבל המחוזות האחרים של חייה הם רצף של כישלונות מכאיבים. שם אליס נושאת את תודעת היותה דחויה ובלתי־ראויה, כבת לאמא פּוֹסלת ולאב חסר־עניין. ועדיין מעיבה עליה הטראומה של רומאן נעורים עם המורה הנערץ שלה לקומפוזיציה, המבוגר ממנה ב־40 שנה, פרשייה שהסתיימה בהפלה טבעית, שהיא ממשיכה להסתיר מכולם, אפילו ממארק, שלו היא נשואה בהווה.

מארק הוא עורך־דין מסחרי, אדם מאוזן שעולמו רחוק מאוד מעולמה, אך היא נתמכת באמפתיה ובשלווה שלו, במיוחד בגיהינום של טיפולי הפוריות האינסופיים שלה, שהם רצף של תבוסות, כאילו משהו בה הורג את הזרע של מארק, או כאילו באמצעות ההלחנה היא מונעת מהילד להיכנס.

"אין אפילו מלחין חשוב אחד שהיו לו ילדים", אומרים לה (ושוכחים את באך). "ילד טורף את כוח הרצון ואת הריכוז... אם יהיה לך ילד את גמורה בתור מלחינה". תחילה נדמה שהספר יעסוק בקונפליקט השגור בין קריירה לאימהוּת, או בין יצירה לבין התמסרות לילדים. אך אנקוויסט סוחפת את קוראיה, בריתמוס המאופק המפורסם שלה ובמבטה האנושי המדויק, אל תפנית דרמטית בעלילה, דווקא כשכבר אי־אפשר להמשיך בטיפולי הפוריות, תפנית המטילה אור חדש על נחישותה של אליס להיכנס להיריון.

אל סאראמאגו, גדול סופרי פורטוגל ומגדולי הסופרים באירופה היום, התוודע הקורא הישראלי ב'דברי - ימי מינזר', שהלהיב בדמיון המבריק ובהומור, בתערובת של ריאליזם דק - בפרטים ופנטזיה, ובדרר הסיפור המיוחדת. כל אלה ימצאו גם ב'הבשורה על פי ישו', אולי הרומאן הנועז ביותר של סאראמאגו עד כה, שעורר שערוריה ממשלתית בפורטוגל, נמכר בלמעלה מ160,000 - עותקים, ותורגם עד כה ל11 - שפות. גם השוואה עם סיפורי הברית - החדשה מראה שמעטים בספרות העולם שיודעים לספר סיפור בכשרון כמו של סאראמאגו. כל מה שהוא נוגע בו הופך זהב - בשל יכולת התיאור, השנינה, העומק הפסיכולוגי ובעיקר היכולת להתיך יחד הומור עם סיפור קורע - לב וחכם. 'הבשורה על פי ישו' שוזר את פרשת חייו של ישו, על רקע נופי הארץ, מנקודת - ראותו של מספר בן זמננו. זהו ספר עז על שלטון, קורבן ועקידה; בחריפות מדהימה הוא "מפרק" את סיפורי הברית - החדשה - לאו דווקא באמצעות הסבר פסיכולוגי - ריאליסטי של הטקסט הדתי, שהיינו מצפים לו מאתאיסט. ישו של סאראמאגו, שהידועה - בציבור שלו היא מרים המיגדלית, מסרב למות כמשיח של דת חדשה ומעדיף למות כמלך היהודים, כדי לסכל את תוכניתו האימפריאליסטית של אל, שמאס בהיותו אלוהים של עם קטן ומבקש להקים לו כנסיה כלל - עולמית. אבל מאחר שהרצון האלוהי מוחלט, והחופש האנושי הוא רק למרוד ולהיענש - מנוצל גם המרד של ישו במיסגרת התוכנית האלוהית, כי אין טוב ליסוד דת חדשה ממוות מכמיר - רחמים של משיח. אלוהים של סאראמאגו נברא על - ידי התודעה האנושית בצלמה, והוא משקף את גבולותיה. מתוך הילסת מושג הרצון האלוהי המיחלט בדרך מסקנית מגיע הספר לתובנה פרובוקטיבית של דמותו של אלוהים, שהוא מניפולטיבי, ציני ומחושב, תאו שלטון ודם קורבנות (ריחות בית - המיטבחיים הססגוני, הקרוי בית - המיקדש, מגיעים לאפו של הקורא). כוח רצונו וידיעת העתיד של אלוהים זה - כמוהם ככוחו של סופר בעולמו שלו. אלוהים הוא סיפור של התודעה האנושית, סיפור הקובע בתורו את סיפורה האומלל של האנושות. הסיפור הנגדי של ישו - נכשל. דווקא השטן (האספקט האחר, הבלתי - נמנע, של העיקרון האלוהי) הוא אחת הדמויות מעוררות האהדה בספר. מבחינה פסיכולוגית, סיפירו של ישו הוא סיפור אשמתו של אביו הנגר יוסף, על שלא מנע את טבח התינוקות שפקד הורדוס בבית - לחם, ורק הציל את בנו - אשמה שהיא בסמוי אשמה על מאווייו לעקוד את בנו, שמתגללת לחרדה של הבן שאביו ירצח אותו. כך מייהד סאראמאגו את הנצרות (בתיווכו הסמוי של פרויד) והופך את יחסי אברהם - יצחק לדגם היסודי של הנצרות. אבל הנושאים "הגדולים" הללו - מהם לעומת שיחה קומית אחת של האם מרים עם מלאך על חיי המין של אלוהים, כשבא זה להודיע לה שאלוהים מהל את זרעו בזרע בעלה ("לא היית אלא אם פונדקאית"); או סיפור מצמרר כגון צליבתו של האב יוסף בציפורי על - ידי הרומאים, כשחסר להם צלוב מיספר ארבעים להשלמת הסימטריה - כי כוחו העצום של סאראמאגו הוא קודם כל כמספר של ספר שאין בו רגע מת אחד.