בלב הלילה קורעת צעקה את השתיקה בבית. לא ברור מניין: אולי מהשכנים? אולי מהבניין ממול? בשום פנים לא ייתכן שבקעה מגרונה של אימא, הרי היא חזקה כל כך. הבת ממאנת לשמוע: את הצעקה ואת מה שחולל אותה ונצרב בנפש.
שנים עוברות, עשורים, והבת מפחדת לבקע את הגלד. מכתב של אימהּ שנשמט מסֵפר שנים אחרי מותה, כופה עליה להתוודע למה שהסתירה האם כל השנים בשתיקתה – אישה יוצאת דופן, שגם בתוך הזוועות הגדולות ביותר נאבקה על אנושיותה, גוננה על בנה הקטן עד שנרצח בתיאטרליות ברוטלית ועודדה את חברותיה במחנות המוות. לאחר השחרור פיקדה על הברחתם של הפליטים לארץ, ועם בואה הנה הסירה את המספר שקועקע בידה.
מה בכל זאת נצרב ולא נמחה מן הזיכרון? ומה משקלו בהווה? מיכל גוברין, סופרת, משוררת, מסאית ובמאית תיאטרון משתמשת בכל כישוריה ביצירת ספר פוליפוני: ממואר, רומן היסטורי, ספר ילדים, מקהלת קולות – הכול כדי לחשוף כמה עמוק נצרב הרוע, וכמה עמוקים גלגוליו.
מה שהיה יכול להיות ספר שואה שכבר נכתבו כמותו, מתגלה כספר מסע סוער, חיצוני ופנימי, שובר מוסכמות ספרותיות וצובר תנופה ועומק מפרק לפרק.
גוברין, עטורה פרסים בארץ ובעולם, נבחרה בצרפת ב־2010 לאחת משלושים הסופרים שהותירו חותם על ספרות העולם וצורפה למסדר האומנויות והספרויות.