ג'ון קיגן מבקש לעמוד על מהותה של מנהיגות צבאית ועל טיבו של המנהיג הצבאי. הוא מונה ארבעה סוגי מנהיגות:
מנהיגות הירואית – כפי שבאה לידי ביטויה הדרמטי בחיי אלכסנדר הגדול שנחלם תמיד בראש חייליו ונפצע פעמים אחדות במהלך עשר שנות מלחמה.
מנהיגות אנטי-הירואית – שמייצגה הדוכס מוולינגטון. הוא נמצא תמיד סמוך לקו החזית, ניהל בעצמו את חילותיו ותכנן בקפידה את הקרבות שהביסו את נפוליאון.
מנהיגות לא הירואית – בדמות גנרל גרנט, שניצח את הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. הוא לא נזקק למסיכת פיקוד: לקרבות רכב שיכור כשסיגר תקוע בפיו.
גבורה מזויפת – טיפוסית להנהגתו של היטלר, שרק לעיתים נדירות התקרב לחזית ברכבת נוחה.
בכשרון ספרותי רב מובא סיפור הקרבות העיקריים של המפקדים ומתוארים יחסי הזיקה, אופני התקשורת, התגמול והמופת ביניהם לבין חייליהם.