בסתיו 1894 זומן סרן אלפרד דרייפוס, קצין בצבא צרפת ממוצא יהודי, לפגישה שגרתית שתכליתה דיון בהיבטים הקשורים בתפקידו. להפתעתו הרבה הואשם בו במקום בבגידה במולדתו הנערצת. כך החלה הפרשה, שבמשך שתים-עשרה שנה הסעירה את צרפת והדיה ניכרים במבנה העולם הפוליטי שלה עד עצם היום הזה.
ז'אן דני ברדן, היסטוריון ומשפטן מהולל, מתגלה בחיבור זה גם כמספר בעל כישרון נדיר. אגב תיאור שיאיה של הפרשה, ובכלל זה ה"אני מאשים" של זולה וסדרת המשפטים של הגולה מאי השדים, מתוארת חברה שסועה ונבוכה, הנאחזת ברגשות פטריוטיים שאינם מצליחים לכסות את מצבור הדעות הקדומות, הפילוגים החברתיים והבלבול של מדינה, שעדיין לא עיכלה את תמורות מהפכת 1789 ומשמעויותיה.
"פרשת דרייפוס", שהיתה נקודת ציון בולטת בהתפתחות האנטישמיות המודרנית, מתוארת בידי ברדן כסיפור עלילה מרתק.