עיירה חדשה. זהות חדשה. אני בהיריון, לבד, ורחוקה מהעבר, שאסור שימצא אותי לעולם.
ריבר ויילד – מצוברח. קודר. שמוק. והשכן החדש שלי.
אין לי כל כוונה להתיידד עם ריבר, והוא בהחלט לא רוצה להתיידד איתי.
אבל אז הוא עוזר לי להציל כלב נטוש. וברגע אחד, אני מזהה בעיניו משהו שמשתקף גם בעיניי – עצב. כאב. בדידות.
תחושות שאני מכירה היטב.
ידידות לא רצויה ולא צפויה – ובכל זאת איכשהו היא עובדת.
ואז, בלי אזהרה, היא הופכת למשהו נוסף. משהו שהוא הרבה מעבר לידידות.
לכל אחד מאיתנו יש את הסודות שלו, וזה בסדר.
כי אני מבינה אותו, והוא מבין אותי.
בפעם הראשונה בחיי, אני מרגישה משהו שלא חשבתי שיזדמן לי אי־פעם – אושר.
אבל אושר לא נמשך לנצח. לא לאנשים כמוני.
ובטח לא כשהעבר שלי אורב ממש מעבר לפינה, מוכן להתפרץ ולגזול ממני את הכול.