נשים יוצרות ארץ-ישראליות ופלסטיניות בתקופת המנדט מהווה המשך למחקר רב-שנים על אודות אמניות שהודרו מתולדות האמנות המקומית, תוך כדי התמקדות בתקופת המנדט שהייתה משמעותיות ומכוננות בהתפתחות האמנות המודרנית בכלל ואמנות הנשים בפרט, ותוך כדי דיון נרחב והוספת ידע חדש על אודות פועלן של אמניות פלסטיניות פורצות דרך. הספר בודק מדוע נמחקו נשים מההיסטוריה הקנונית, והוא מבקש להחזיר למרכז הבמה את פועלן הבולט על מאפייניו והקשריו המרובים, מה שדרש מלאכת מחקר נרחבת וחיפוש אחר ארכיונים, אוספים ומאגרי מידע. למרבה הצער עבודתן של אמניות וצלמות ארץ-ישראליות רבות נזרקה או נשמרה בתנאים לא הולמים שגרמו לעבודתן נזק רב, בעיקר בשל העובדה שפועלן לא הוערך מספיק על-ידי הממסד ו/או על-ידי קרוביהן. קיים גם מחסור בתיעוד ו/או היעדר ארכיונים ואוספים פלסטיניים, היות ועבודת האמניות נפלה ברובה קורבן למלחמה, הרס, ביזה, שלל וכו. המידע לוקט בידי החוקרות והחוקרים כמלאכת מחשבת סיזיפית ועובד לקורפוס נרחב של ידע שמחייה את תקופת המנדט דרך פריזמה שהושכחה.
חלק א של הספר מתמקד בבעיית ההדרה בציור, בפיסול ובצילום, וכן ב"ייבוא" של מודרניזם צילומי אוונגרדי אוטונומי שהיווה תשובה לצילום הציוני המגויס והממוסד; חלק ב דן בציירות ופסלות: המודרניזם בארץ-ישראל, נסיעת האמניות לפריז, הקשר עם חנה אורלוף ועם אסכולת פריז, והנושאים העיקריים שהתקבעו אז באמנות הארץ-ישראלית: הדיוקן והנוף המקומי; חלק ג עוסק באמניות פלסטיניות חלוצות (ובכללן הצלמת כרימה עבוד) שפעלו בתקופת המנדט; חלק ד בנוי כאלפון ומציג את הציירות והפסלות; חלק ה בנוי כאלפון ועוסק בצלמות. בשני האלפונים נדונות יוצרות שחלקן מוזכרות בספר "נשים יוצרות בישראל", אך התווסף עליהן מידע חדש, וכן התווספו יוצרות נוספות שהתגלו במחקר.
על הערכות: רות מרקוס היא מרצה בגמלאות בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב, ממייסדות התוכנית הרב-תחומית באמנויות והתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב; מייסדת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. פרסמה מאמרים רבים וספרים.
רונה סלע היא אוצרת וחוקרת של היסטוריה ואמנות חזותית מקומית המתמקדת במנגנוני הבנית הידע במשטרים קולוניאליים, בפרימתם, ובתחומים שהודרו מהכתיבה ההיסטורית הקנונית. אצרה תערוכות, פרסמה ספרים, קטלוגים ומאמרים רבים, וביימה את ה- film essay "ביזה וגניזה" (2017).