הלילה הארוך ביותר - אשכול נבו

על רקע ימי המחאה הסוערים בקפלן ויגון המלחמה בעזה, מוצא המחבר שלל מכתבים, יומנים ורשימות של חלוצים ואנשי רוח, מראשית הציונות ועד שנות השבעים. לתדהמתו, עולים מהכתובים רעיונות קיצוניים וחדשנים להפליא - שמעולם לא זכו להד ציבורי. האנשים שמאחוריהם היו ליברלים ומהפכנים הן בדעותיהם והן בחייהם האישיים, ואם לא די בכך – כולם נמנים על בני משפחתו הקרובה והרחוקה.  

מפגש מכונן עם בן גוריון, מניפסט מ-1910 בעד נישואי תערובת ומריבת מכתבים סוערת עם ברנר, דמויות ומאורעות שעיצבו את ההיסטוריה הישראלית ואת ישראל היום כפי שהיא נשקפת מבעד לעיניו של אינטלקטואל, חילוני, שמאלני וציוני. הספר דרכים אחרות הוא גם סיפור ההתעוררות האישי של מחברו: אינדיווידואליסט מנותק שהפך לפעיל חברתי, התוהה האם ישראל באמת הייתה חייבת להתפתח כפי שהתפתחה? ואולי, בהשראת גיבורי הספר הנשכחים, ניתן גם כיום לבחור בדרכים שלא נלקחו ולנתב את ישראל מקום טוב יותר?

בשדה בוקר השמש לא שקעה כמעט אף פעם, וכולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם.

לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה.

אבל אנחנו היינו בנות.

פחדנו ושנאנו את עצמנו כמו בנות, ועמדנו בתחתונים מול המראה בחדר שלנו בפנימייה וכל אחת אמרה מה הכי מכוער בה. להיות בת אומר שאת חייבת להיזהר תמיד. כל הזמן.

ספרה הראשון של מיה יסעור הוא טקסט בשל ונפלא ומלא עסיס וטעם. העברית שלה יחפנית ופושטקית וגם אלגנטית ומדויקת. בעדינות ובתשומת לב היא מספרת סיפור אישי מאוד על מקום אחד ועל נערה אחת, אבל באורח פלא מחזירה אותנו, הקוראות והקוראים שלה, אל מה שאולי היו הנעורים שלנו ואולי הוא החלום שלנו על האור היוקד והחושך הסמיך של אז.