במשפחת רוזנבוש תמיד חיו עם המתים. דרכו על גרונם, דיברו מפיהם, היסו את קולותיהם. מתים עלולים להגיד גם את מה שלא מוכרחים לשמוע. נערה נשלחת מתל אביב של שנות השישים אל הדוד בארגנטינה, להתחיל בחיים חדשים. בעודה במטוס, הדוד לוקה בליבו ומת. בבת אחת היא הופכת לאורחת לא רצויה, ונדרשת - לא בפעם האחרונה - להמציא את עצמה מחדש. לאחר מותה, בתה הסופרת מחליטה לכתוב את הגרסה שלה לסיפורה של אימהּ: אישה כריזמטית, מבריקה ושבורה מהיסוד. במהרה היא נאלצת לשכוח כל מה שהיא יודעת על כתיבה, כי גם אם הצליחה לכתוב גרסה אחת של האם, ישנן אלף אחרות. מתצלומים שדהו, מודעות בעיתון וארכיב פנימי, המחברת מותחת קווים אל הבית המחניק בתל אביב, ורשה שלפני המלחמה, בואנוס איירס, קומונה ליד מילאנו, ולבסוף קיבוץ. בין סודות מושתקים ופקעת של אשמה, היא מחפשת את הסיפור שהאם ניסתה לספר אך לא היה מי שיקשיב. דיוקן עצמי של אימי הוא פורטרט מסחרר, שבו הכתיבה מתפקדת כמעשה אחרון של הצלה. זהו ספר הפרוזה החמישי של יערה שחורי, משוררת וסופרת, זוכת פרס עגנון, והאישי מכל ספריה.
"בתל אביב כולן רוכבות על אופניים, והבנות בעבודה החדשה מזמינות וולט לארוחת צהריים. אני מורידה את האפליקציה, ובערב מחפשת מסעדה. אני רוצה להיות מוכנה למחר, מנסה להיטמע, יודעת שקשה למצוא מקום עם אוכל בשבילי. למחרת אני מזמינה פסטה שמנת, מגיעה פסטה בשלושה צבעים: אדום, ירוק ולבן. אני לא רוצה שהבנות מהעבודה יחשבו שאני מוזרה, אז אני מנסה לאכול. אני יודעת שהכל אותו טעם, אני יודעת שזה לא רציונלי. אבל לא טעים לי."
רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זיכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה מאת שקד בשן . בשן פורמת ומרכיבה מחדש את סבך האירועים, הרגעים והאנשים שעיצבו את היחס שלה לאוכל, לעולם ואל עצמה, במסע שמהדהד את החיפוש האוניברסלי אחר צמיחה והשלמה. בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון כתוב ומאויר בכנות, בתבונה ובהומור העדין המאפיינים את מכלול יצירתה של שקד בשן , המוכרת לקהל הקוראים מספרה אני רוצה את זה רומנטי ומן הטור "שואלת בשביל חברה" בעיתון "הארץ".
המחיר שלנו:
78.40
₪
עלילת הספר העבריות כואבת מציגה אירועים וחומרים היסטוריים אמיתיים לצד מצבים מומצאים־בדיוניים. היא מתמקדת בדמותו הטרגית של הרקדן החידתי ברוך אגדתי. ולצדו דמויות משניות – סופרים, משוררים, ציריים, אספני אמנות, מבקרי אמנות ומוזיקה, שחקני ובמאי תיאטרון – שחיו ויצרו בתל אביב בשנות ה־20 וה־30 של המאה שעברה. כולם עסקו בחיפוש אחר מרכיבים של עבריוּת בתחומי התרבות השונים. העבריוּת נתפסה כתופעה המביאה לתמורה חילונית בתפיסה המסורתית של ה"יהדוּת" בתפוצות. זו נחשבה רחוקה הן פיזית, הן אינטלקטואלית, מייחודה של התרבות העברית המודרנית הנוצרת בארץ ישראל ובמיוחד בתל אביב.
הקרבה המקצועית והאישית של הדמויות מאפיינת טרגיוּת. היא משקפת את אכזבתם מהיחס שזכו לו מידי פוליטיקאים ומעמיתים למקצוע. תוכן השיחות שהם מנהלים בדיוניהן מבוסס על זיכרונות שכתבו ועל התבוננות חודרת ברישומים ובציורים בני התקופה תוך ניתוחם הצורני והאיקונוגרפי.
שתי גישות קוטביות מאפיינות את התקופה: מחד גיסא אינדיבידואליזם בורגני ומאידך גיסא קולקטיביזם. חלוצי. אגדתי, ממוביליה של הראשונה, מייצג את מאבק הדמויות היוצרות לשימוּר ההיבט האינדיבידואלי ביצירותיהם וכמו כן את כישלונם, בכניעתם לגישה השנייה שהייתה למקובלת ונחשבה "נכונה".
זהו ספר פרוזה שני של אליק מישורי , היסטוריון אמנות, מבקר וחוקר מקורות האמנות הישראלית וזיקתה למסורת היהודית ולמחשבה הציונית. בין ספריו: לפסל אומה בוריס שץ פוגש את מחמוד מוח'תאר (רסלינג, 2024); מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" : אמנות ישראלית 1988-1948 (רעננה : למדא – ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2019); Secularizing the Sacred: Aspects of Israeli Visual Culture (Brill, 2018)
המחיר שלנו:
67
₪