"ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן", מצהירה וירגי`ניה וולף (1882-1941) בפרק הרביעי של חדר משלך.
מסה זו, שראתה אור ב-1929, נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי-פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה חדר משלך בליטוש אירוני וברעננות סגנונית, שגם בזכותם הפכה לקלאסיקה.
זוהי יצירה ספרותית שנונה המשחקת בגבולות שבין בדיון למחקר היסטורי, בין רשמים סובייקטיביים לנתונים מדוייקים, בין מחאה חברתית נוקבת לשעשוע אינטלקטואלי.
"וולף שואלת מדוע ברור לכול שיוצר גאוני כמו שייקספיר חייב היה להיות גבר. אלו שענו על שאלות כאלו לפניה ייחסו זאת לנחיתותן האינטלקטואלית, כביכול, של הנשים. וולף מלגלגת עליהם ללא חמלה. את נחיתותן-לכאורה של הנשים היא מסיבה בסופו של דבר ליתרון: כאשר תצלחנה להיחלץ מן הכבלים החברתיים המושתים עליהן מבחוץ ומבפנים תיצור כתיבתן מבנים חדשים, משפטים חדשים, דמויות חדשות, שפה חדשה. האשה תשנה את צורת הרומן, אך לשם כך היא זקוקה לשני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה."
- מתוך פתח הדבר מאת גליה בנזימן.
המסה חדר משלך מובאת כאן בתרגום חדש ורענן מאת יעל רנן.