אם לא כל היהודים הם ישראלים, ולא כל הישראלים הם יהודים, למי אפוא שייכת מדינת ישראל?
זו השאלה הפשוטה והנפיצה שמונחת ביסוד הספר הזה.
השאלה הזו איננה רק ישראלית; היא נוגעת לשאלה עמוקה יותר: מה הופך בני אדם החיים יחד למדינה אחת.
מאז הקמתה נתונה ישראל במשבר זהות עמוק: מדינת היהודים, מדינה עברית, מדינה ציונית, מדינה יהודית-דמוקרטית או מדינה יהודית. אולם אבנר בן־זקן טוען כי ההגדרות הללו אינן פותרות את המתח אלא מסתירות אותו. הן מתקשות להכיל שמונה עשורים של חיים מדינתיים בישראל.
הספר מציג אבחנה חדה: היהודים הצליחו להשיג ריבונות, אך טרם נעשו למדינתיים. בעוד שבחיי היום־יום התגבשה כאן ישראליות מדינתית חיה, בשפה, בתרבות, בכלכלה ובחברה, מוסדות המדינה ממשיכים להישען על זהות מופשטת של ״העם היהודי״, המניחה כי המדינה שייכת ליהודי בבריסל יותר משהיא שייכת לאזרח ישראלי דרוזי. חלום אלפיים שנות הגלות התגשם בדמותה של מדינה שהיהודים מתקשים להכיר באופייה. הפער הזה, בין הישראליות הממשית של החיים במדינה לבין ההגדרה הרשמית שלה כמדינת הלאום של העם היהודי, עומד בלב הסתירה החוקתית והפוליטית של ישראל.
מול הסתירה הזאת מציע הספר הכרעה רעיונית: להכיר בישראל כמדינת הלאום הישראלי. מדינה שאופייה היהודי נובע מן הדנ״א שלה: מדינה שהיהודים הקימו והטביעו בה את אופיים, בשמה, בשפתה, בלוח השנה שלה, בסמליה הלאומיים, בחוק השבות ובייעודה כמדינת מקלט ליהודים. אך המדינה עצמה היא מדינתם של הישראלים החיים בה, יהודים ולא־יהודים כאחד.
מדינת הישראלים היא מסה פוליטית חדה המאתגרת את הנחות היסוד של השיח הישראלי. זהו ספר על ריבונות, על אזרחות ועל זהות. מעל הכול זו קריאה להכרעה: אם יש כאן ישראלים, הגיע הזמן שתהיה להם גם מדינה ישראלית.