מעשה העלילה ביצירת מופת קטנה זו עוסק בטרגדיה שלא נמצא לה הסבר: גשר להולכי רגל בפרו מתמוטט וחמישה עוברי אורח נהרגים בו-במקום. האח חוניפר, נזיר שוכן קרנות וצנוע שהיה עד ראייה לאסון, תוהה ושואל: מדוע נהרגו דווקא חמישה אנשים אלה? האם התערבה כאן יד ההשגחה העליונה שהענישה אותם על אורח חייהם הפסול או – האם היתה זו יד הגורל העיוור?
גשר סן לואיס ריי הופיע לראשונה ב-1927 וזכה מיד בהצלחה מדהימה, הן מפי מבקרים והן במספר העצום של העותקים שנמכרו עוד באותה השנה. בפנינה ספרותית נדירה זו הצליח ויילדר לגשר על פני הפער שבין המסורת הספרותית של אירופה והצורה החדישה של הפרוזה האמריקנית: הוא שאב משהו מיצירתו של פרוספר מרימה, ועוד שאל מדמותה ההיסטורית של מדאם דה סביניה מחברת המכתבים הגדולה בת המאה ה-17. גשר סן לואיס ריי הוא מעין אגדה מודרנית בעלת ניחוח עתיק על מצבו של האדם בן ימינו.
תורנטון ויילדר, שזכה שלוש פעמים בפרס פוליצר, נחשב לקלסיקן בספרות האמריקנית בת ימינו. המבקר הנודע, אדמונד פולר, כתב על גשר סן לואיס ריי – "הרומן החשוב ביותר במאה זו בספרות האמריקנית... קריא וצלול כבדולח."