לקסם הבא אזדקק לאישה ורופא - יערה יעקב

שגרת חייהם של עמירה ואלישע – זוג מבוגר, חשוך ילדים, הספון בשלווה מדומה – מופרעת לילה אחד, עת גדעון, סטודנט צעיר מהחוג לפילוסופיה שבו מלמד אלישע, פורץ אל עולמם ואל מרחב ביתם. החלטות שנדמו כסופיות – אי-הבאת ילדים, הבחירה זה בזו, ההעדפה העיקשת של הספרות על פני החיים – חוזרות ונבחנות מחדש.

במהלך שנע בין קירות הבית לקווי המתאר של הזיכרון, עולה דמותה של הבת המתבגרת, המתגוררת בחדר עבודתו של האב. אהבתה המשפחתית סבוכה ומטלטלת; היא כורעת תחת כובדה ובו בזמן חומקת ממנה, כשהיא מבקשת להפוך לישות נפרדת, עצמאית.

בפרוזה שמרקמה העדין כורך גוף, זיכרון ומחשבה, מציבה מיכל בן-נפתלי פעם נוספת את היצירה הבדיונית סמוך לממואר – בחירה שאינה הכרעה סגנונית בלבד, אלא כזו המאפשרת לבחון מושגים כמו אמת והמצאה, קִרבה והתנערות, חוק וחירות, הורות והיוולדות, לא כהפכים מוחלטים אלא כצירים שמתקיימים זה לצד זה ומצויים בתנועה מתמדת.

הספרות משמשת כאן כדי לאחוז במתח שאינו מבקש פתרון: 'במשפחה הזו, הילדים נותנים לעצמם את שמם'. הבדיה נעה בגבולות העצמי, אך גם חורגת מהם, ומקימה לתחייה את מה שנחשב לאבוד.

לי ממן

זהו ספרה השנים-עשר של מיכל בן-נפתלי. ספרה המורה (כתר, 2015) זיכה אותה בפרס ספיר ובפרס ויצ"ו האיטלקי.

הסתובבתי על הגג בזהירות עד שראיתי אותו, ונשימתי נעתקה. שרון ישב בקצה הגג עם סיגריה ביד. כל כך פחדתי שהוא ייבהל וייפול אם אקרא לו. איך אין כאן שום גדר או מעקה? 
"שרון," אמרתי בסוף בקול נמוך, "זה אני, אלי. באתי לקרוא לך למפגש. אתה זוכר?"
שרון הסתכל עליי במבוכה. "אז מה, באת לקחת אותי?" שאל. "חשבתי שלא תבוא."

עשור לאחר פגישתם הראשונה, שרון מבקש מאלי שייתן עדות אופי שתציל אותו מסבך פלילי חמור המאיים לפרק את כל שבנה.

שיחת הטלפון הבלתי צפויה שולחת את אלי אחורה בזמן, אל הימים שבהם היה מדריך צעיר בארגון "אופק", וקצינת המבחן הפקידה בידיו את הנער בעל המזג הלא צפוי. הוא יוצא אל מסע רווי כאב וחשדנות, כמיהה לאהבה וחשש מפני הנפילה. 

כעת, כשהעבר שב ומקיש על דלתו, חייב אלי להתעמת עם שאלות גדולות שלא נותנות לו מנוח. האם באמת עומדת לאדם יותר מהזדמנות אחת לבחור בחיים?

עד מתי שצריך הוא רומן ביכורים סוחף ומרגש על גבולות השליחות, על המחיר האכזרי של החסד ועל האמונה העיקשת בכוחו של אדם להשתנות. 

אליסף בוק הוא איש חינוך, פעיל חברתי ומרצה במכללת תל חי. מנהל לשעבר בארגון "אחריי". הוא נשוי ליעל ומתגורר עם משפחתו בקיבוץ מירב. הכתיבה של אליסף מושפעת ממסע חייו, שעובר בין השטח לכיתת הלימוד, בין ההר לעמק, ובין הגוף לנפש. זהו ספרו הראשון.