את הערות העריכה שכתב על הטקסטים שערך בעידן שלפני המחשב, כתב פרופ׳ יגאל שוורץ, מבכירי עורכי הספרות בישראל, בעיפרון – כלי שמאפשר מחיקה, שינוי ושיג ושיח עם הסופר. אך מאחורי העיפרון המצטנע הסתתרה דבקות דתית כמעט במלאכת העריכה ואחריות עצומה כלפי הספרות העברית.
שוורץ, מי שגילה את יואל הופמן וסלל את דרכו אל לב הקאנון, העמיד את אהרן אפלפלד במרכז הבימה הספרותית והוביל את רות אלמוג אל פסגות יצירתה, ערך במהלך ארבעים שנות עבודתו מאות כתבי יד והטביע את חותמו על המערכת הספרותית בת זמננו.
בשולחן עורך הוא מצייר תמונה חיה וצבעונית של עולם הספרות הישראלי בשנות הזוהר שלו. זהו ספר המתפקע ממידע על עריכת ספרות ועל ספרות בכלל, וזהו גם טקסט אישי החושף את מערכות היחסים המורכבות, האינטימיות והסוערות
של עורך עם כותביו: הוויכוחים עם צרויה שלו, האמביוולנטיות ביחס לכתיבתו של עמוס עוז, העבודה עם בנימין תמוז, עם דוד שיץ, עם דן בניה סרי ועם רבים אחרים. שוורץ מדליק את האור בחדר העריכה, הוא מיטיב לנמק את הכרעותיו כעורך,