באמצע המאה ה־19 פילגה את האומה האמריקנית הצעירה שאלת העבדות. מתנגדי העבדות שקראו לביטולה כונו אָבּוֹליציוניסטים. הם ראו בעבדות תופעה אנטי־מוסרית, עוול נורא על פי כל אמת מידה אנושית. אחד מהם, ג'ון בראון, גבר לבן כמו שאר האבוליציוניסטים, טען שלא די בהתנגדות רעיונית או הפגנתית, אלא יש לעבור לפסים של אלימות. העבדות היא אלימות נגד כבוד האדם וחירותו, הוא סבר, והמשמעות היא שרק באלימות היא תבוטל ותחוסל.
ג'ון בראון, אדם דתי, פעל בלהט תנ"כי ממש כשפשט בראש קבוצת לוחמים מתנגדי העבדות, ובהם בניו, על בסיס צבאי שבו היו מרוכזים כלי נשק רבים. את כלי הנשק היה בכוונתו למסור לעבדים שחורים כדי שישמשו אותם בהתקוממות נגד אדוניהם.
הפשיטה לא צלחה, ג'ון בראון נתפס, נשפט ונדון למוות בתלייה.