אֲנִי מִיכָאֵל. אַבָּא שֶׁלִּי קוֹרֵא לִי מִיק־מִיק. אֲנִי בֶּן שֶׁבַע וָחֵצִי וְיֵשׁ לִי אַרְנָב שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ חַסָּה. אַבָּא שֶׁלִּי מְנַגֵּן בַּחֲלִילִית הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם. הוּא יָצָא לְמִלּוּאִים בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה וּפָגַשׁ צִפּוֹר לַיְלָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ לִילִית. הִיא הָיְתָה פְּצוּעָה וְלֹא יָכְלָה לָעוּף. גַּם הִיא אָהֲבָה לְהַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינוֹת שֶׁל אַבָּא.
נרי אלומה, סופרת ילדים ועורכת, כתבה סיפור על געגועים ואהבה, על צלילים והצלה, ועל ציפור אחת שמחברת בין לבבות.
איוריה של יעל אלברט מלווים את הסיפור ברגישות ובעדינות.
*מבוסס על מקרה אמיתי שקרה בימי מלחמה.