ילד אהוב - גלי מיר-תיבון

יום אחד, תוך כדי שאני מלמד שיעור מתמטיקה בכיתה ט', קטע אותי אחד מתלמידיי. הוא הרים את ידו ושאל: "אם אתה כזה חכם, למה בחרת להיות מורה?"

בתחילת דרכו כמורה קיבל טל לוריא הצעת עבודה משני בתי ספר שונים. על מנת להכריע ביניהם, טל ניסה לברר מי מהם יוכל להציע לו שכר יותר גבוה, או אפילו תנאים יותר טובים, וגילה שאף אחד מהם לא יכול להציע לו דבר. כך הבין לראשונה שהמנהלים הם רק ברגים בתוך מערכת מבוצרת היטב אשר מתגמלת את עובדיה לפי וותק ולא לפי איכות – מערכת שיש בה יותר מדי ריכוזיות, פחות מדי שותפות, ושאין לה סיכוי להשאיר אצלה מורים חזקים שהחליטו לעזוב. יותר מכל, הוא הבין שזוהי מערכת שאין בה חירות לאיש: למנהלים בשטח, למורים בכיתה, להורים ולקהילות שרוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם, ולתלמידים שנאלצים להיענות לתכתיביה של מערכת מאובנת מדי יום ביומו.

עד הילדים פורש את תהליך ההתפכחות של מורה חדור שליחות, כשנחשף בגובה העיניים לבעיותיה הגדולות של מערכת החינוך הישראלית. מתוך תיאור הבעיות יוצא לוריא לסיפור המאבק שלו ושל הארגון שהקים, "מורים מובילים שינוי". מאבק בארגוני המורים הוותיקים שתוקעים מקלות בגלגלי המערכת החשובה ביותר במדינה. הוא חושף את לחיצות הידיים הסמויות, הדילים, האינטרסים הזרים וכוחות האגו הגדולים שמעצבים מדי יום את כיתות הלימוד של ילדינו. הספר שאתם מחזיקים הוא צלצול השכמה וגם הזמנה לשותפות של מורים, מנהלים, הורים ואנשי ציבור שאינם מוכנים יותר להשלים עם מצב החינוך של דור העתיד.

• מהו "חוק השליש" וכיצד הוא משפיע על מעמדם של כל המורים?
• מדוע 20 בנות אולפנה מנתניה נתקעו בלי מקום ללמוד בו?
• למה רפורמות חינוכיות נקברות בזו אחר זו?
• כיצד יכולים שרי חינוך להתגבר על מעמדם של ארגוני המורים?


טל לוריא הוא מורה, רס"ן במילואים ויזם חברתי. בעל תואר ראשון בהוראה ותואר שני במדיניות ציבורית, גר בצור-הדסה עם אשתו ושלושת ילדיהם.

עלילת הספר העבריות כואבת מציגה אירועים וחומרים היסטוריים אמיתיים לצד מצבים מומצאים־בדיוניים. היא מתמקדת בדמותו הטרגית של הרקדן החידתי ברוך אגדתי. ולצדו דמויות משניות – סופרים, משוררים, ציריים, אספני אמנות, מבקרי אמנות ומוזיקה, שחקני ובמאי תיאטרון – שחיו ויצרו בתל אביב בשנות ה־20 וה־30 של המאה שעברה. כולם עסקו בחיפוש אחר מרכיבים של עבריוּת בתחומי התרבות השונים. העבריוּת נתפסה כתופעה המביאה לתמורה חילונית בתפיסה המסורתית של ה"יהדוּת" בתפוצות. זו נחשבה רחוקה הן פיזית, הן אינטלקטואלית, מייחודה של התרבות העברית המודרנית הנוצרת בארץ ישראל ובמיוחד בתל אביב. 

הקרבה המקצועית והאישית של הדמויות מאפיינת טרגיוּת. היא משקפת את אכזבתם מהיחס שזכו לו מידי פוליטיקאים ומעמיתים למקצוע. תוכן השיחות שהם מנהלים בדיוניהן מבוסס על זיכרונות שכתבו ועל התבוננות חודרת ברישומים ובציורים בני התקופה תוך ניתוחם הצורני והאיקונוגרפי. 

שתי גישות קוטביות מאפיינות את התקופה: מחד גיסא אינדיבידואליזם בורגני ומאידך גיסא קולקטיביזם. חלוצי. אגדתי, ממוביליה של הראשונה, מייצג את מאבק הדמויות היוצרות לשימוּר ההיבט האינדיבידואלי ביצירותיהם וכמו כן את כישלונם, בכניעתם לגישה השנייה שהייתה למקובלת ונחשבה "נכונה". 

זהו ספר פרוזה שני של אליק מישורי, היסטוריון אמנות, מבקר וחוקר מקורות האמנות הישראלית וזיקתה למסורת היהודית ולמחשבה הציונית. בין ספריו: לפסל אומה בוריס שץ פוגש את מחמוד מוח'תאר (רסלינג, 2024); מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" : אמנות ישראלית 1988-1948 (רעננה : למדא – ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2019); Secularizing the Sacred: Aspects of Israeli Visual Culture (Brill, 2018)