בעלה של מייבל בומונט, ארתור, אהב רשימות. הוא נהג להשאיר לה אותן בכל פינה.
אבל ארתור איננו. הוא הלך לעולמו בשקט, בעדינות. והוא השאיר אחריו רשימה ובה סעיף אחד בלבד: "למצוא את ד".
מייבל משוכנעת שהיא מבינה למה ארתור התכוון. הוא רצה שהיא תחפש את החברה הכי טובה שלה, דוט, אותה ראתה לאחרונה לפני יותר משישים שנה.
אבל נראה שזו משימה בלתי אפשרית. מייבל אפילו לא יודעת אם דוט עדיין בחיים. וחוץ מזה, כל קצה חוט שהיא בודקת מוביל לנשים נוספות שזקוקות לעזרה — עם בעלים, עם בנות ועם הורים. הרשימה הולכת ומתארכת, ובחיפוש אין פריצת דרך.
מה שמייבל לא יודעת הוא שהרשימה נועדה להוביל אותה להישיר מבט אל עברה, ואם היא תצליח לעשות כן, אולי היא אפילו תעזור לה למצוא שוב את האושר. ספר צובט לב, יפהפה ומרומם נפש שלא תוכלו לקרוא בלי לחייך ובלי להזיל דמעה.
לורה פירסון פרסמה מאמרים ב"גרדיאן" וב"טלגרף" וכתבה ספרים רבים שהיו לרבי מכר. הרשימה האחרונה של מייבל בומונט הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית.