מחזירה דברים למקום

אֲבָל עַל הַבִּרְכַּיִם
מַבִּיטָה בַּאֲרִיחֵי הַקֵּרָמִיקָה
אֱלֹהִים כַּמָּה לִכְלוּךְ
אִם אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה כָּאן עַכְשָׁו הִיא 
לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתִי וְגַם 
לֹא אֶת הַגֶּבֶר
שֶׁעוֹמֵד מֵעָלַי עַכְשָׁו
אוֹסֵף אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי
עוֹשֶׂה לִי קוּקוּ.

ביד חשופה, חותכת ומלאת הומור שחור ומבריק, פורשת בפנינו המשוררת מורן גפן מיפוי רנטגן של הגוף הנשי כזירת מלחמה; בין האגן אל הלב, בין מיטת המטפל לספת הפסיכולוג, בין גברים מזדמנים המציפים את עולמה בנזילה אנושית, לבין הניסיון הנואש למצוא במרחב איזה ענף מיובש לאחוז בו.

מחזירה דברים למקום הוא אוסף יוצא דופן של שירה ישירה ונועזת, לעיתים קניבלית, הנעה בקול ייחודי, חד וכירורגי בין תהומות של חרדה, פרידות מיוזעות וטראומות של הגוף — ועד לרגעים חריפים של פיכחון, כמו גם הכמיהה האינסופית לאהבה — גם אם דמיונית.

זו יצירת ביכורים אמיצה ומפתיעה על שברים המתעקשים להפוך לקו, וגם על היכולת האנושית המופלאה לחבק את עולמנו, רגע לפני שהאדמה תחת רגלנו משחירה.