כן, אני אב חד־הורי שזקוק למטפלת למשך הקיץ.
אבל להעסיק כלה שברחה מהחתונה ושהופיעה על סף דלתי בשמלת כלה, בלי המלצות,
בלי כישורים ובלי ניסיון?
אני לא נואש עד כדי כך.
אלא שתוך עשרים וארבע שעות הצליחה ורוניקה סאטון, חסרת המזל, לשבות בקסמיה את הילדים שלי, את המשפחה שלי ואת חצי מתושבי צ'רי טרי הארבור, ולגרום להם להאמין שהיא מתאימה בצורה מושלמת לתפקיד.
ומתאימה גם לי.
זה לא שאני לא מבין למה אנשים נמשכים אליה – העיניים הכחולות שלה? הרגליים הארוכות? הפה הגדול שמזמין צרות?
אבל לגדל שני ילדים לבד ולוודא שהעסק המשפחתי ימשיך להתקיים, זה די והותר בשבילי.
אין לי זמן או רצון להתאהב בבחורה עירונית ודעתנית.
לכן עליי לשמור ממנה מרחק.
עשיתי טעות כשחיבקתי אותה. וגרוע מכך, כשביליתי איתה את הלילה. היא מציתה בי את אש הרכושנות ואני מתקשה לכבות אותה.
אבל הדבר שהכי קשה לי לסלוח עליו?
נקשרתי לקול צחוקה, לריח עורה ולאופן שבו היא כורכת את גופה סביב גופי בחסות החשכה.
בסוף הקיץ היא תעזוב.
ואם לא איזהר, היא עוד עלולה לברוח ולקחת איתה את הלב שלי.