״תפוזי דם השאיר אותי חסרת אוויר ומאוהבת. זהו ספר שחוטף את הקורא אל תוך מקום וזמן אחרים ופותח את הלב שלנו להתבונן בדברים הכמוסים בתוכנו, אלה שהשארנו אי־שם מאחורינו, לפני שהתקלקלנו והפכנו לאנשים מבוגרים. ליאורה רוזנפלד סופר מחזירה אותנו להיות שוב מי שהיינו פעם. אם אפשר היה לקפוץ לתוך דפי ספר ולחבק מישהי, הייתי רוצה להיכנס אל בין הדפים ולחבק את נועה. ולהציע לה להיות חברה שלי. ״ ליהיא לפיד
בשבעה על אמא שלה נועה שוכבת עם מישהו וזו הפעם ה(חצי) ראשונה שלה. היא בת תשע־עשרה, ובשנים הקרובות תוסיף לחפש אהבה שתמלא את הריק הקפוא של היתמות הצעירה שלה. היא תחפש בבסיס ברמת הגולן ואחר כך בתל אביב בדירת שותפים מתקלפת עם בלטות מצוירות, ובפריז, שם תסתבך במשולש אהבה קודח.
תפוזי דם הוא רומן יפהפה על אישה־ילדה שמנסה ללמוד לחיות עם הגעגוע למה שהלך לאיבוד בטרם עת ולגדל קצת עור על הנשמה החשופה, והוא מסופר בתנופה ובעדינות, בהומור ובתבונה.
לרוזנפלד סופר יכולת יוצאת דופן לבנות גיבורה ספרותית שלופתת את לב הקורא בלי לעשות עליו אפילו מניפולציה קטנה אחת, בלי להגזים, להתאמץ ובעיקר בלי לזייף. זהו ספר על החומרים המוּכַּרים של הספרות: אהבה וכאב, סקס ומוות, אבל הוא רענן לגמרי, והוא מזמן לקוראיו הנאה צרופה.