אברהם שלונסקי
שׁוּב כְאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר
וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
שׁוּב כְאָז הַלֵב פּוֹתֵחַ שַׁעַר
וְנִדְמֶה: לָעַד לֹא יִנָּעֵל.
אברהם שלונסקי, המהפכן הגדול של השירה העברית החדשה, ומי שפרץ בה דרכים חדשות שהלכו בהן נתן אלתרמן, לאה גולדברג ורבים אחרים, זוכה כעת למבחר ממצה משיריו. משתקפים כאן פרקי שירתו השונים: יצירתו החלוצית והארץ-ישראלית ("הַלְבִּישִׁינִי אִמָּא כְּשֵׁרָה כְּתֹנֶת-פַּסִּים לְתִפְאֶרֶת / וְעִם שַׁחֲרִית הוֹבִילִינִי אֱלֵי עָמָל"); שיריו שנכתבו בהשראת הסימבוליזם הרוסי והאירופי; שירתו שנתונה תחת רושם מלחמת העולם השנייה והשואה; ויצירותיו שהיו קשובות לנוסח השירי החדש שעלה החל בשנות השישים.
את המבחר ערך עוזי שביט, חוקר יצירתו.