״אני אוהבת אותך כפי שפעם אהבה סאפּהָה את אתיס, החמקמקה וההפכפכה.
משום שאת החיננית בנערות, אמאטה, אגלה לך את עוצמת האהבה בין נשים ואת נעימותה.״
״כי אהבת הנשים אינה דומה לאהבת הגברים. אני אוהבת אותך למענך, ולא למעני. איני רוצה ממך אלא את החיוך שעל שפתייך ואת זיו מבטך.״
״אנשים מדברים תמיד על הגיהינום כמו על מקום של עינויים מחרידים," אמר ניניאן. "הם מן הסתם טועים, או, דבר פחות סביר, אני בעצמי טועה."
"אף אחד לא הִטעה אותך ואתה לא טועה," קטע אותו השיכור. "אנחנו עליזים מאוד בגיהינום. זאת הסיבה שאנחנו סובלים כאן סבל נורא."
"אבל לפי מה שאני רואה, כולם כאן רק חיים מחדש את החיים שחיו עלי אדמות," מחה ניניאן.
"והרי לך הסבל," השיב השיכור.״
קובץ הסיפורים האישה עם הזאבה, אשר נכתב ב-1904, נחשב לפסגת יצירתה של המשוררת והסופרת רֶנֵה ויויֵאן.
בכישרון נדיר היא מפליאה לתאר דמויות מרשימות ונרטיבים מרתקים של נשים חזקות ודעתניות העומדות על עקרונותיהן. אלה מאפיינים את כתיבתה הפואטית ואת סגנונה המיוחד הכתובים בסגנון של ספק פרוזה, ספק שירה. עולמה החושני והיצרי של ויויאן מביא לידי ביטוי את אהבתה לטבע, את נפשה החופשית והסקרנית ואת הלוך הרוח המהורהר והחולמני שכל כך אפיין אותה בחייה הקצרים.
את השראתה שאבה ויויאן ממקורות רבים - המיתולוגיות היוונית, הרומית והנורדית, סיפורי התנ"ך, סיפורי הרפתקאות ויותר מכול, מעושרו החושני של טבע רב-גוני מסתורי ושוקק. הטקסטים שרקחה התאפיינו בנקודת מבט פמינסטית רעננה ונועזת – כוחם ועוצמתם לא כהו עם השנים.