"דוקטור, יקירי, אני שם עצמי בידיך. עשה בי מה שתרצה.
אומר לך בכנות רבה מה מצב רוחי המוזר, ואתה תעריך אם לא ייטיבו לעשות אם יטפלו בי זמן מה בבית משוגעים, ולא ישאירוני טרף להזיות ולייסורים המטלטלים אותי.
הנה הסיפור, ארוך ומדויק, של הרעה המיוחדת שתקפה את נפשי.
חייתי כמו כל בני האדם, מביט בחיים בעיניים פקוחות ועיוורות של אדם, בלי להתפלא ובלי להבין. חייתי כמו שחיים בעלי החיים, כמו שכולנו חיים, משלים את כל תפקידי הקיום, מתבונן ומאמין שאני רואה, מאמין שאני יודע, מאמין שאני מכיר מה שמקיף אותי, כאשר יום אחד, נוכחתי לדעת שהכול כזב."
"מופסאן סוקר וסורק את מסתרי נפש האדם בעת שפרויד מתחיל לעבוד על הנושאים הללו. אפשר לומר שהוא הקדים את תגליותיו של פרויד בכך שהציג באופן שונה את נתוני הבסיס הפסיכולוגיים. וכך מקבל הטקסט הספרותי עוצמה של מסמך קליני. הוא רכש היכרות כה מרשימה עם המכניזמים הפסיכולוגיים שגם כיום יש בו כדי ללמד אותנו. בעיניו של מופסאן, הסופר הוא פסיכולוג ממדרגה ראשונה."
[מריאן בורי, אוניברסיטת סורבון, פריז].