שורת דמויות הנארגות זו בחייה של זו, ולכל אחת מהן סיפור משלה, עוברות לאורך "האשה הגדולה מן החלומות". בכל העלילות המקבילות - אנשים בודדים בתהליך של התפוררות: וכל דמות כמו ממשיכה את עולמה של האחרת, ומלבד היותה קיימת לעצמה,היא גם הופכת להזיית אימה של דמות אחרת, הזיה שסופה להתגשם. העלילה הקיצונית, שבמרכזה הזיות טירוף ורצח, והמחנק הסגור, מוגשים כאן בדרכו המאופקת והמזוקקת של יהושע קנז, מן הכותבים היותר מיוחדים בפרוזה העברית. ודווקא הריאליזם המופלג של הספר מעמיד אותו על גבול המסוייט הלא - ריאליסטי. הקשרים האלימים בין אדם לזולתו ברומאן הזה הם בעצם קשרים עם אימה פנימית, והאלימות כלפי הזולת היא אלימות עצמית - נסיון לחסל דחפים מאיימים שבנפש. התחושות של הדמויות מתגשמות במעשים מקבילים של דמויות אחרות, ומן ההוויה הדחוסה הזאת אין לצאת אלא במוות או בשיגעון. ב - 1972, נפתחה החוברת הראשונה של "סימן קריאה" ב"פרפר המשי שבחלום" - רצף של קטעים המספרים על ה"הונגרי הארוך" שבספר זה. "סימן קריאה" קידם אז גל חדש בפרוזה העברית. קנז, חנוך לוין, יעקב שבתאי, היו הסופרים "המבטיחים". דרכו "הצדדית" של קנז הפכה מאז לאחת מן הדרכים הראשיות. "הספריה החדשה" שמחה להגיש את "האשה הגדולה מן החלומות" לדור קוראים חדש.