בארץ לא ידעתי הוא רומן רב קולי ורב עוצמות, המשמיע בפסיפס פלאי את סיפור השנים הראשונות והמכוננות של מדינת ישראל. בעוד הקולות בוקעים אחד לאחד, מתגלה תמונה פנורמית, חיה ונושמת - תמונת ארץ את סודותיה חלקו מעטים, בחבורות סגורות, מושבעי שתיקה. תחילת הספר בגישוש אחר עקבות שהותירו, בזיכרון הרבים, שני נערים בני תשע עשרה: אמנון אבוקאי מן הצנחנים ואלי גרינפלד מן הנח"ל. ידידים היו,, חניכי תנועת השומר הצעיר בקן התל-אביבי שחוברו יחד עם קן העולים בגבעת עליה - עליהם נמנתה המחברת - לגרעין שיועד להשלים את קיבוץ כרמיה, על גבול רצועת עזה. אמנון נפל בהתקפה על מוצבי מצרים. כונתילה, אוקטובר 1955. אלי נפל בהתקפה על משטרת קלקיליה הירדנית, אוקטובר 1956. בארץ לא ידעתי משחרר מגוף מעל סכר. זרם הקולות נושא את זיכרון השניים ואת זיכרון הקול הדובר, מעורבלים אלה באלה. ידיעת המוות, ידיעת החיים, ידיעת אישה, אסון ותעלול נעורים, אימה ותום שאבד לא אחת. עולם שלם מצלצל בפעמונים, קם לתחיה. משל ומראה לימינו.