"הייתי רסיס בודד בגל הגדול שנשא אותי ואת בני דורי מעלה, בתחושה של כוח, שקט ואמונה. אבל הגל הגדול החנפץ לרסיסים, וכולנו כבר איננו כשהיינו. הגל שנשא אותי התנפץ בבוקרו של יוני 1982. דבר לא יישא אותי שוב לחלומות, ושום תקווה לא תיראה עוד באופק. ואף על פי כן אני מברכת על שהייתי חלק קטן מדבר שלם כל - כך, מחלום גדול וטהור שנתן טעם לחיי, הרבה יותר מכפי שציפיתי או קיוויתי." שנה אחת הוא יומן אישי שנכתב בין פסח 2002 לפסח 2003. ראשיתו בפיגוע הנורא שאירע בליל הסדר במלון "פארק" בנתניה, והוא ממשיך ומתאר שנה קשה ורבת - אירועים: האינתיפאדה, מלחמת עיראק, פיגועי המחבלים המתאבדים והבחירות הכלליות בישראל. בצל אירועי היומיום הקשים נמצאים הזיכרונות והאסוציאציות שכולנו נושאים עמנו: נחמת הילדות, כאבי הבגרות והניסיון לערוך מאזן וחשבון נפש. רעיה הרניק, עורכת, סופרת ופעילה חברתית, ערכה תוכניות תעודה בקול ישראל וכתבה ביקורת ספרים ומאמרים בנושאי חברה. נאבקה במשך שנים להוצאת צה"ל מלבנון, ומנהלת דיאלוג נוקב גם עם אנשים שהאידיאולוגיה שלהם שונה לגמרי מזו שלה. פרסמה שלושה ספרי שירה וחמישה ספרים לילדים ולנוער. ספרה "אחי, אחי" (עם עובד) זכה בפרס זאב לספרות ילדים.