``שאלה אחת מציקה לי, ומשום מה לא שאלתי אותה עד היום. איך זה שאתה, עם טביעת העין המצויינת שלך, לא זיהית אותי בפגישה הראשונה שלנו?`` ``זיהיתי, הרי אמרתי לך שאת מוכרת לי``. ``כן, אבל ברגע שאמרתי לך שאתה טועה, השתכנעת מייד``. ``אולי רציתי שתהיי מישהי אחרת, והשתכנעתי בנקל``. ``בכל זאת, איך זה שלא זיהית אותי?`` ``את יודעת, אנשים משתנים. חזות אחרת, תסרוקת חדשה. עשר שנים הן חתיכת זמן``. ``מעסיקה אותי המחשבה, שבבוא היום הנשמה שלנו פורחת מאיתנו ומתיישבת בגופו של אדם אחר. אנחנו משמשים רק בגד-גוף. נניח שחומדים לנו לצון, ולא ממתינים שנמות כדי לקחת מאיתנו את הנשמ ה, אלא מחליפים אותה במהלך חיינו. אנחנו עלולים להישאר עם הגוף בלבד``. ``מה את רוצה להגיד בזה?`` ``שאולי דפנה של היום, היא רק בגד הגוף של דפנה שהכרת``.