עיר הבָּרֶקֶת היא עיר בירה דמיונית של ארץ דמיונית — ארץ עוץ. בסיפור המפורסם על הקוסם מארץ עוץ, כל מי שנכנסים לעיר הברקת נדרשים להרכיב משקפיים ירוקים. העיר לא ירוקה. אבל בגלל המשקפיים, בעיני כל מי שנמצא בה, עיר הברקת היא עיר ירוקה.
עכשיו עזבו את סיפור הילדים. חשבו על ההכרה שלנו, כבני אדם. גם אנחנו מביטים בעולם דרך משקפיים. יש לנו עיניים, שרואות. יש לנו מוח, שמעבד את המראות. את המשקפיים האלה (עיניים ומוח) אין לנו יכולת להסיר. כלומר, אין לנו יכולת לדעת איך העולם נראה ״באמת״, בלי משקפיים אנושיים.
האם יש בכלל עולם ״באמת״? ואולי המשקפיים שלנו — זה כל מה שיש. אולי, כמו במטריקס, הכל קורה רק בראש, ובחוץ אין שום דבר? זאת שאלה שפילוסופים ומדענים רבים התחבטו בה. שאלה שהודגשה בעקבות שלוש קפיצות ענק של המחשבה האנושית: הפילוסופיה של עמנואל קאנט, תורת היחסות של אלברט איינשטיין, ותורת הקוונטים של הייזנברג, שרדינגר ובוהר. לא קל להבין את הפילוסופיה של קאנט, ולא את הפיזיקה של המאה העשרים, בלי הדרכה ידידותית וקפדנית. זה מה שהספר הזה מבקש להיות: פרופ׳ יצחק בן ישראל וגיא פינקלשטיין הם המורי־דרך, ידידותיים וקפדנים, במסע שתחילתו עם ניוטון וקאנט, במאה השמונה עשרה, ושיאו הדרמטי עם אינשטיין, בוהר, שרדינגר ובוהם במאה העשרים.
זה מסע מסחרר של תגליות מוזרות, מרתקות ולפעמים כמעט בלתי־נתפסות. תפגשו בו כוכבים מרוחקים, מגנטים רבי עוצמה, טילים מונחי מכ״ם, עיניים של נחשים, אלקטרונים מתרוצצים, מדענים מתקוטטים, מולקולות של גז ושדות של אנרגיה. תפגשו בו סטודנטית שנעלמת במקום אחד ומופיעה במקום אחר, ותפגשו חתולים חיים־מתים. אי אפשר בלי חתולים חיים־מתים.
נאמר מראש: הספר הזה מתאים למי שמוכנים ומוכנות לקרוא בריכוז, קצת להתאמץ, קצת להתעכב. אם הספר הזה היה מסע בהרים, היינו מגדירים אותו ׳למיטיבי לכת׳. אתם יודעים איך זה עם שבילים למיטיבי לכת: איתם מגיעים לפינות נסתרות. מהם רואים את הנוף הכי יפה. באלה מגיעים לפסגה הכי גבוהה.